בנושא
בכרם
חדשות
 
ירושלים של מטה / שירת טל
בביכורים מאז כ"ז אייר ה´תש"פ

[לחניכות של ירושלים של מטה,
תודה שלימדתן אותי על רצון ואמון.]



יום אחד יהיה לנו אומץ ונלך לשתות את עצמנו לדעת, בירה וצ´ייסר וקצת ערק ואולי גם ויסקי. נשב שם באיזו סמטה עלובה ומלוכלכת של ירושלים של מטה, נגלגל סגריה במיומנות מרשימה אפילו שאין את מי להרשים. ריזלוט, טבק, פילטר, לגלגל, להצית, לשאוף, להחנק, עוד שאכטה. נחייך כאילו שאנחנו נהנים, אפילו שאנחנו ממש לא. נשתה עוד קצת, יתחילו דיבורים של שקר כי בכלל אין אמת בעולם המקולל הזה. ואז כבר נהיה מספיק מחוקים כדי ללכת ולצעוק ולקלל ולרעוד ולדפוק את הראש בקיר. פשוט לצרוח ברחובותיה של עיר שאין אהבה.
(איןאהבהאיןאהבהאיןאהבה)

מישהו יביא ספריי וירצה לרסס גרפיטי באיזו מנהרה רנדומלית, ואנחנו נתחפר לתוך עצמנו ומתוך שכרות נקיא בצד ונבכה המון ונקבל אומץ לכתוב שיר על איזה קיר צדדי ועזוב. בסוף נשים האשטג בלי כלום, אפילו לא שם בדוי, בטח שלא חתימה כי מי אנחנו בעולם הזה אם בכלל. בחוץ ירד גשם, ממש סופה ונהיה יחפים מאוד, והבגדים יהיו גם כן דקים מאוד, והכל ישטוף ישטוף ישטוף. נקיא בפולסים כאלו בקצב של המוזיקה שלא ברור אם היא מתנגנת רק בראש שלנו או במציאות ההזויה שנקלענו אליה. פתאום נתפוס שאשכרה זרקנו מילים שלנו לחלל הריק, כלכך ריק. כמה ריק בפנים, אנחנו הולכים בזיגזג. מי אני בכלל.
(מיאנימיאנימיאני)




אמון זהות ירושלים רצון

© כל הזכויות ליצירה שמורות לשירת טל
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
כ"ח אייר ה´תש"פ  
לא צריך לומר, זה ברור.
קצת קשה לי אם השכרות הזאת, אולי כי אין לי מספיק אומץ. את בטוחה שצריכים להיות מחוקים בשביל לצעוק ככה? את בטוחה שאמון וזהות חייבים לבוא רק אחרי מחיקה טוטאלית? (כמובן קיימת האפשרות שבכלל לא הבנתי מה התכוונת כאן).
אני רגיל שמדמים את זה לבריחה, לחוסר התמודדות, כי בסוף לא אנחנו בראנו את עצמינו.
ב´ סיון ה´תש"פ  
ממש אהבתי.
אני חושב שאפשר לכתוב יותר קולח : )
אבל זה שיש ירידה לפרטים בשיר, ואת ממש מדייקת בדוגמאות ובהתנהגות - זה נותן תחושה אותנטית וכנה.
וזה בעיניי העיקר..
שאפו!
ד´ סיון ה´תש"פ  
יהודב, אני בטוחה שלא חייבים להגיע למחיקה טוטאלית כדי לבנות אמון וזהות, ואומץ לא צריך לבוא לידי ביטוי בדרכים של התרסקות.
קל להגיד שזו בריחה או חוסר התמודדות כשמסתכלים על זה מבחוץ, אבל אני עולם הפוך ראיתי, וברור לי שזו לא ההתמודדות הנכונה, אבל יש בשבירה הטוטאלית הזו הזדמנות לצמיחה. לפעמים צריך לברוח מכל המוכר והידוע ולעשות משהו "אמיץ" שהוא פורק עול ומתנער, כדי למצוא את עצמנו מחדש. לשקם אמון ולבנות זהות מאפס, זה אחד הדברים הכי קשים בעולם לדעתי.
אליהו, תודה. כן, הדרכתי נוער בסיכון, ומשם זה מגיע. הכתיבה הלא לגמרי קולחת הזו היא קצת כדי להעביר את התחושה של הסחרור הרגשי, אבל אולי חטאתי למטרה. תודה על ההארה :)
ד´ סיון ה´תש"פ  
באמת אני מסתכל מבחוץ ולא התכוונתי לשפוט. פשוט ההתחלה 'יום אחד יהיה לנו אומץ' הרגישה לי כמו ההדרה של המציאות הזאת. כי באמת יש בה משהו מושך, האומץ הזה, החופש, פריקת העול.
י´ סיון ה´תש"פ  
מבינה פתאום באיזה אור ראית את זה, תודה.
(התכוונתי פשוט שצריך המון המון אומץ גם כדי לפרוק עול ולשגות בחופש המזוייף הזה, שמסוכן כמה שהוא קורץ)
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד