בנושא
בכרם
חדשות
 
מי תהום / שם.עט.
בביכורים מאז י"א אייר ה´תש"פ

הגשם שטף אותנו עד לשד עצמותינו. לא היה לנו לאן להתחמק ממנו. וגם לא יכולת. זה מכבר אנחנו לא אדונים לעצמנו, ועכשיו גם חווינו את המחיר של חוסר החירות. הגשם שטף אותנו מבחוץ, וחוסר האונים מבפנים.

כשהשמיים התקדרו וטפטפו הטיפות הראשונות, הסתכלנו אחד על השני במבטים מבשרי-רעות ומלאי-תסכול, בואכה ייאוש. עכשיו הגשם כבר שטף אותנו לחלוטין, ועדיין נאסר עלינו לטמון את הידיים בכיסים או לשים על הראש משהו שימנע ממנו להרגיש את הגשם, משהו שירכך.

אומרים שחיילים צומחים בגשם, הוא לחש לי, אבל לי נראה שהגשם דווקא מרכך. הנהנתי לעברו בסקרנות. את הכל הוא מרכך. אדמה, אבנים, אנשים. גם חיילים. הוא המשיך. הסכמתי איתו. משהו בחוסר האונים מול הגשם השוטף מחלחל פנימה ויוצר איזה מקום רך יותר וכנוע.

אני חושב שצה"ל הפך אותי לבכיין. כן, דווקא צה''ל הגברי והמגושם, שמתיימר להפוך אנשים ללוחמים חסרי פחד ובעלי חוסן נפשי, הפך אותי לבכיין. התשתית שלי כמו נספגה בגשם, ומאז בכל פעם שהיא נתקלת בקושי, אני בוכה את הגשם החוצה. דבריו נגעו בי. במקום מסוים, גם ממני הגשם שטף החוצה את האיתנות והנכיח בי מי תהום.

אחרי השחרור אלך לטייל רק עם תיק גב, הוא הרהר לעצמו באוזניי. ככה, בלי שום דבר שמעיק על החזה. או על הראש. כשיהיה לי קשה, במקום לבכות, אני אעצור. ואנשום. בכלל אעצור לנשום ולכתוב את הנוף מידי פעם. ואם ירד עלי גשם, הוא נרעד לרגע, אם ירד עלי גשם אני אברח הביתה. תקרא לזה פוסט-טראומה, תקרא לזה תחושת-מיצוי. 

הוא השתהה לרגע. הגשם התרכך מעט ברקע. אולי בעצם לא, אתה יודע. הוא לחש לי בקול כמעט בלתי נשמע. אולי אתן לגשם לשטוף אותי. אשים לרגע את הדברים הרגישים בצד, מכוסים היטב, ואסחף בזרמי הגשם.

התחיל להחשיך. מבעד לערפילי השקיעה הבטתי בו, וראיתי איך טיפות הגשם מצמיחות בו משהו רך.





© כל הזכויות ליצירה שמורות לשם.עט.
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
י"ד אייר ה´תש"פ  
לא יבין כמה הקטע הזה מדוייק. חירניק אפילו, ראוי לומר [מהחטיבה הנכונה, כן? לא הדבר המצחיק הזה שיש לכם על הראש]
הגשם שוטף מבחוץ וחוסר האונים מבפנים. מדוייק. לנסות להרפות לנקודה הנפשית שכבר לא אכפת, שזה לא משנה כבר כלום. הזכרת לי אי אלו שבועות שטח קשים שאני די בטוח שחשבתי בהם דברים מעין אלו, מבעד למסך ערפל הזכרון המודחק. לא חושב שמבחינת תוכן יש לי מה לומר, רק לציין שזה אותנטי מאוד והתחברתי פה לכל פרט. קראתי את זה בוואו אחד גדול.

אני כן אגיד שני דברים.

א. מבחינת הסימון של זה הייתי ממליץ להעלות את זה כ"קטע" ולא כפרוזה. יש כאן תובנות נהדרות וזה ממש בסדר להלביש אותן ככה, פשוט זה קצת פחות פרוזה. זה קטע, זה מהורהר, זה מקרה וחשיבה ומסקנות מסויימות. אבל בסוף יש פה רק שוט אחד. לא פיתחת כאן דמויות ועלילה, פיתחת מסקנה. זה לא עלילתי במובן הפרוזאי וזה אחלה דבר שבעולם, פשוט רק מהבחינה הסיווגית. לא צריך לשנות את התוכן, רק את התפיסה המיקומית שלו במחברת.

ב. ממליץ לקרוא יצירות כמו "טירונות" ו"המסע האחרון של דורון" של היוצר היקר "זכרונות כנרת" פה באתר [אולי זה בכתיב מלא, לא זוכר. תנסה] כדי להתרשם קצת על התפרטות בכתיבה על סיטואציה צה"לית שלא נכנעת לעולם ההוא ומצליחה להנפיק אותו בצורה מובנת גם למי שלא בצה"ל. זה אתגר. אני חושב שראוי לשאול את עצמך אם עמדת בו. יש מצב שמי מהקוראים האחרים פה פחות יבין את עומק הנקודה, אם הוא לא היה / היתה בצה"ל. צריך לדעת לא להשאב, כשכותבים על צה"ל.

טוב, עשיתי לעצמי חשק. הנה רשימת יצירות פרוזה פה באתר שעושות את זה מעולה [חלקן הקטן אפילו נכתבו בידי מישהי שלא היתה בצה"ל בכלל. ריחו"ש שליט"א]. ממליץ לכולם, לך בפרט:

טירונות [זכרונות כנרת]
המסע של דורון [כנ"ל]
דרושה בחורה לתקופת החגים [ניק בלי ראש]
אקס-מן; אקס-טריטוריה [אזמרגד]
חיילים תמיד רעבים [ריח ורדים שדהה]
הפרוטוקולים של שומרי ציון [זליג שפיץ]
לאווארה [כנ"ל]
מחסום בלב [כנ"ל]
היה רע לתפארת [אפר ועפר]
א - צענטער [כנ"ל]
מנוחת אמת [כנ"ל]
כמעין המתגבר [קל וחומר]

ויש לי עוד כמה, אבל אלו המוצלחים במיוחד והיי בואו נשמור קצת לרשימות נוספות
י"ד אייר ה´תש"פ  
קודם כל תודה. שמח לשמוע שהתחברת.

אם אענה לרגע להערות שלך, אז -
א. בקשר לסימון, באמת הייתה לי התלבטות לאיזה ז'אנר זה יותר משתייך, ואני חושב שהארת נקודות נכונות לגבי זה. באמת שיניתי. תודה.

ב. לגבי הכתיבה על צהל. אם שואלים אותי, אני כן חושב שזה יכול לגעת במקומות מסוימים גם של מי שלא חייל. לא יודע אם זה ינגן על אותם מקומות, או יפרוט על אותם דברים, אבל אני מקווה לומר שזה כן רלוונטי בכל זאת [ואולי לקוראים שאינם-חיילים זה יכול להגיע לנקודות אחרות דווקא. או לחלופין לתת להם קצת לטעום חיילוּת]. ובאמת אשמח לשמוע מקוראים אחרים האם זה באמת מצליח או לא, מעבר לביקורת כללית על הקטע. [וכבר אני רואה שזה לא פוגש רק לוחמים, אלא גם כמעט-לוחמים עם הכומתה הלא נכונה על הראש].
בכל מקרה אגיד, שאני חושב שהקטע הזה נבע מהצורך לכתוב את צהל מבפנים, ולכן הוא נכון מבחינתי גם אם הוא צהלי מידי, במחילה מהקוראים/ות הלא-חיילים.

ותודה על הרשימה, הרבה חומר לקריאה ולמחשבה.
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד