בתיה שלחה אמתה
ונפשה אוחזה בקולמוסה
רוחה לספר מעשה ביקשה
אולי יכה שורשה בגדיש וקמה
ואל הדורות ישרש נשמה אצולה
תחת כיסא יוצרה בוראה וקונה.

כי עם נזר הבריאה -
מרן החפץ חיים (נשמתו עדן)
בחלקתו היתה
ובשדהו צמחה וגדלה
והוא בלשונו הזהובה
לה חרטה וקבעה
וזו היא מתכונתה
הדר פארה
ועיזוז תפארתה.

כי בדורו היה
איש חכמה ורב תבונה
אשר על מכבש הדפוס העלה
ובבינתו היתרה
על ידיעת הדיקדוק אילף בינה
כי כך היא צורת התיבה
זהו היגויה
אמתי קמץ ופתח בראש מילה.

מהו ניקודה
היאך ובמה יסולסל טעמה
היתרות והחסרות היו במנת חלקה
אם המסורה
ואם נקוראה בשמה.

כי הלא זאת כבר ידועה
ובכל לב אחוזה
כי חכמת הדיקדוק לא כל מוחא סביל ומשיג לה, וכבר רבים טובים ושלמים טבעו בעומקה
וכיבו לצוהר תבתה.

ובהורמנא דמלכא
בהיות המעשיה ארוכה
וכרום ימים עמוקה
אמרתי אקצרה נא לרגל המלאכה
ולתורף גיטה.

וסר לו זה החכם
אל מפתנה ואיסקופה
של כהנא רבה
הוא ניהו מרנא ורבנא
החפץ חיים (נ״ע)
וקודם מרן (נ״ע)
פניו חילה
ושם נפשו בכפה
כי לישאול הגיעה רוח עמלה.

רבי ! רבי !
לזאת התורה הינה אורה
ובעיתה מרובה, ואף גדושה
באו באורחה
הילכה ידה ומשכה קולמסה
ורבות בשנים נפשי הדלה, בה יגעה
ורוחי הקצרה עמלה.

טיפחתיה,
ניכשתיה,
ואף ריביתיה.

אולי הסכמה או ברכה
עולה ויורדה!?
ואפילו אם הינה קצרה!
מרן נשמתו עדן עינו שם בה
ואחר שהבין לשיתי מזבחה
ולתורף חריטתה
מרן (נ״ע) בשפתו הבוערה
בזו לשונו הזהובה
פסק דינה - ״אין עיסקי בזאת העבודה
ובזאת המלאכה״ .

הלה בשומעו כי האי לישנא
השגתו הייתה כי מרן מלכא (נ״ע)
מוקיע לה לידיעה ולהשגתה
של זאת החכמה.
שהלא מחוייבים לדקדק
בצוהר דיקדוקה של התיבה.
וכבר היה כן מקודמת דנא.

אשר על כן איוותה נפש עמלה
ויעש לקושיתו הזעוקה:
״רבנו הקדוש הלא אתה
שר לשה פזורה
והלא משנה סדורה וערוכה
מפורשה וכשמלה פרושה
ובתלמודא הנץ רימונה:
״קרא קריאת שמע ולא דיקדק באותיותיה
רבי יוסי אומר לא יצא,
רבנן אומרים- יצא.
הוי אומר כי רב ערכה של החכמה,
בעיזוזה והדר פארה
לדיקדוקה אמירתה והיגויה
של צוהר תיבתה .

עוד נפשו מדברה ומקשה
ומרנא ורבנא (נ״ע) מיתקה,
ופייס דעתה של נפש תמהה.
כי קרא ולא דיקדק אכן מחלוקת הינה,
אך רק דיקדק ולא קרא,
נשמת כולם אכן קובעה
ואל הנצח והדורות זעוקה
כי ידי חובה לא יצאה נפש נכספה,
ובזאת תיהיה כסופה
וכרוח מסער סעורה .

ובהיותה מדוקדקה
ואינה זעוקה
אזי לא הבשילו פגי תאנתה
וקמשו הנץ רימונה
ועל פניה טפחה.

והן הן הדברים הניקנים
ויעלו ויבואו אל גינת חדרים
וחלקות מחוקקים
כי הזעקות התחינות והעתירות
המה בני גיבורים.

ואף בהיותם בלשונות עילגים
כי הלא לחכמת יוונים
בגובהי שחקים
להם חוזים כחרסים נישברים
ואל טנא ביכורים ועיתי פקודים
יהיו נערמים -
אותם הצעוקים וניכספים
אלי קרבת אלוקים חיים !!