|
 |
"פה כוסות הקפה הן שקובעות את האופק " (לשש)
קָפֶה שָׁחֹר רוֹתֵחַ בְּתַחֲנַת רִעֲנוּן עַל הַדֶּרֶךְ הַלַּיְלָה קַר וַעֲרָפֶל מְכַסֶּה. חֹם פּוֹשֵׁט אֶל הַיָּדַיִם וְגוּף נֶאֱנָח לִרְוָחָה
קָפֶה עִם קֶצֶף כְּשֶׁהַשַּׁבָּת נִכְנֶסֶת, הַשֵּׂעָר רָטֹב וְקוֹל הַמּוּאֲזִין קֻבִּיַּת שׁוֹקוֹלָד נְמֵסָה בַּפֶּה וְגוּף נֶעֱטָף בְּתוֹדָה
*
בְּיַחַד אֲנַחְנוּ שׁוֹתִים תֵּה לוּאִיזָה וְנַעְנַע שֶׁקָּטַפְתְּ בַּגִּנָּה
©
כל הזכויות ליצירה שמורות ליודל´ה
|
רק חברים בכיפה יכולים לכתוב תגובה
|
|
|
|
כ"ח ניסן ה´תש"פ  | | |  | ב´ אייר ה´תש"פ  | | יש כאן עבודה מאוד מעניינת עם המאטפורה, שבעצם מתגלה כבר בכותרת (מתלבט האם זה אכן יפה ככה, או גלוי מידי. יש בצירוף הזה קצת קסם)
יפה איך כל כוס קפה מקבלת הקשר אחר, ולמרות זאת הגעגוע עדיין נשמר בתוכה.
והסוף נותן אור חדש וקסום.
תודה. שיר קסום |  | ט´ אייר ה´תש"פ  | | איזה כיף שאהבתם תודה על הקריאה הרגישה
|  | י"א אייר ה´תש"פ  | | מה דעתך עליו ככה?
קָפֶה שָׁחֹר רוֹתֵחַ בְּתַחֲנַת רִעֲנוּן עַל הַדֶּרֶךְ הַלַּיְלָה קַר וַעֲרָפֶל מְכַסֶּה. חֹם פּוֹשֵׁט אֶל הַיָּדַיִם וְגוּף נֶאֱנָח לִרְוָחָה
*
קָפֶה עִם קֶצֶף כְּשֶׁהַשַּׁבָּת נִכְנֶסֶת, הַשֵּׂעָר רָטֹב וְקוֹל הַמּוּאֲזִין קֻבִּיַּת שׁוֹקוֹלָד נְמֵסָה בַּפֶּה וְגוּף נֶעֱטָף בְּתוֹדָה
*
בְּיַחַד אֲנַחְנוּ שׁוֹתִים תֵּה לוּאִיזָה וְנַעְנַע שֶׁקָּטַפְתְּ בַּגִּנָּה
אלעזר |  | י"ג אייר ה´תש"פ  | | תודה רבה על הניקוד והעצות
|  | |