בנושא
בכרם
חדשות
 
נריה / hhm
בביכורים מאז כ´ ניסן ה´תש"פ


הוא בערך בן תשע-עשרה. לא, האמת שהוא כבר כמעט בן תשע עשרה וחצי. וואו. הוא יותר מבוגר ממה שהוא מרגיש. ויש לו שיער חום, קצת ארוך מדי; הוא היה מסתפר אם היה לו זמן. עיניים חומות-כחולות, לא ברור בדיוק, סוג של משהו מתערבל והשפעה של אור ואוויר ועננים ולדעתו זה בכלל משקף מצב רוח. השאלה היא רק מה כל צבע משקף.
מה עוד? הוא לא ממש גבוה. ממוצע כזה. פנים קצת צרות, בהירות, אף ישר, גבות לא-בדיוק-זהות שמשוות לו מראה טיפה שובבי.
כשהוא בוכה, וזה לא קורה הרבה, הלחיים שלו מאדימות ומתנפחות. כשהוא צוחק העיניים שלו מבריקות והחיוך שלו גדול יותר והלב שלו רוקד שם בפנים.
והוא אוהב לטייל, כמובן, במסלולים ריקים מאדם, לפעמים עם חבר או שניים, אבל לא יותר; יש לו חיבה מוזרה לשקט הממכר הזה, שבהתחלה המחשבות כל כך רועשות לעומתו עד שגם הן נרגעות, כמו גלים בים סוער. והנוף, מדבריות רחבים וארוכים, שפותחים בו צוהר למשהו יותר מכונס וסגור בתוכו, משהו שהוא לפעמים כמעט שוכח.
הוא אוהב גם ללמוד, לשקוע כולו באהבה הזאת, להתנתק מהכל ולדעת שעכשיו יש רק דבר אחד בעולם; אבל בכנות, יותר מדי פעמים הוא סתם מאבד ריכוז ומרחף בזמן שישי מקריא את האותיות הקטנות.
וישי. ישי הוא מרכיב חשוב אצלו: הוא מעריך אותו מאוד, כחבר וכחברותא וכאדם; אבל הוא גם מקנא בו מאוד. לישי אין חולשות. כלומר, ברור שיש, אבל זה כל כך לא הוגן שיש אנשים שהחולשות שלהם הן חוזקות!
וחוץ מישי, יש עוד אנשים חשובים בחיים שלו. הרב תמיר, למשל. מודל לחיים. ותום, שפעם היה סתם בחור אמריקאי, ואיכשהו - דווקא בגלל שהם כל כך שונים - נוצר ביניהם קשר אמיץ כל כך. וההורים שלו, כמובן, תופסים מקום בחייו כמו של כל בן תשע-עשרה-וחצי מצוי; שיחות טלפון פעמיים בשבוע, לפחות משתדלים, וסיפורים ארוכים בשבתות, ומאמץ והשקעה ואהבה סבוכה כזו וקצת מטענים ישנים שמזמן היה צריך לפרוק וחיבור מיוחד במינו.
ויש את אביה וגפן, האחיות הגדולות, והראל הגיס התותח, ומאיר הגיס ה(קצת פחות) תותח; ונועם שקטן ממנו בשנתיים והוא עדיין מתגעגע לכיסוחים שלהם, כי פתאום הוא צמח לבחור בן 17 ואיך זה קרה כל כך מהר; ועדי ודביר וסתיו, הקטנים, ש... הם קטנים.
עדי מבשלת מדהים, אם להודות על האמת. אין כמו האוכל שלה ביום שישי בצהריים, גם כי רק אז הוא חוזר הביתה, אבל גם כי אמא עובדת עד מאוחר ובישולים הם פחות הקטע שלה. שריטת ילדות שיום אחד הוא יצטרך לפתוח מול המיועדת.
ולא, אנחנו לא רוצים לחשוב על המיועדת; הרבה יותר מדי סבוך וכואב ופצוע ומלא סימני שאלה.
זה נריה. הוא כמעט בן תשע עשרה וחצי. הוא אוהב חולצות קצרות, מידה מדיום, מודפסות של הסניף, זה מזכיר לו את ימי ההדרכה המתוקים. הוא אוהב לדגדג את אחותו הקטנה, לשיר שירי שבת למרות שהוא מזייף, הוא אוהב לשחק כדורסל למרות שהוא גרוע בזה; והוא אוהב גם לצייר, ובזה הוא מצטיין, ברוך ה´. הוא שונא שלוקחים לו ספרים מהשולחן בלי לבקש, הוא קצת במתח מהגיוס המתקרב בצעדים גדולים מדי, זה עדיין קצת מוקדם מדי בשבילו; הוא שומר כמו זהב דף מחמאות מכיתה ח שההחזיק אותו חצי מהתיכון, כשהוא מתעצבן הוא נועל את עצמו באמבטיה וקורע גליל שלם של נייר טואלט, ואיכשהו זה מרגיע אותו; הוא חי ונושם וצוחק ועייף וישן ומתעורר ולומד ופועל וחושב וקיים. זה נריה.



דמויות חיים קטע תיאור

© כל הזכויות ליצירה שמורות לhhm
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
כ"ד ניסן ה´תש"פ  
עוד לפני שאני מתחיל- ברוכה הבאה! כיף לראות מצטרפים ומצטרפות חדשים פה.

את עושה פה משהו מעניין. מצד אחד, נקודת המבט של המספר החיצוני יכולה באופן טבעי להפוך את נריה לדמות שלא באמת מרגישים מבפנים. זה מתנסח כמו תיאור של דמות שנצרכת בעיקר בשביל החלק בעלילה שהיא מקדמת. מצד שני, דווקא הריחוק הקל [העובדה שזה בגוף שלישי, העובדה שזה פשוט ערימה של מידע כאילו ולא עלילה רציפה] מצליח להפגיש אותי בצורה יותר קרובה עם הדמות מאשר אם היית משברת בשמו ממש.

הייתי רוצה להוסיף- יכול להיות שהייתי מעדיף לסמן את זה כקטע ולא כפרוזה. אמנם את שוזרת כאן הרבה מידע על נריה וזה לא רק שוט אחד בעצם, אבל זה באופן משמעותי עדיין לא עלילתי. חסר לי קצת פיתוח עלילתי של זה. ראוי לומר שכתיאור עצמאי זה תיאור נהדר. הייתי שמח ממש לקרוא סיפור שנפתח בקטע הזה. זה תיאור עשיר שכתוב בשפה טובה. אבל לאן זה מתקדם? אני קורא וקורא ואומר לעצמי, יאללה, לאן זה מתקדם. מה היא הולכת לעשות עם כל היופי הזה.
זה חומר גלם אדיר, ממש ממש הייתי שמח אם היית בוחרת לפתח אותו. מוזמנת לפורום סדנת שירה פתוחה [אחת הלשוניות פה בצד ימין], הייתי שמח לראות את זה שם ולדבר על שלבים מתקדמים יותר של הסיפור הזה.

ושוב אני אומר- תודה! זה אחלה של תיאור!
כ"ה ניסן ה´תש"פ  
וואו, תודה על הפרגון, ברוכים הנמצאים:)
באמת יכול להיות שאתה צודק, אני חדשה בתחום ולא לגמרי סגורה על ההבדל בין קטע לפרוזה... תודה על הדיוק!
ו, נריה הוא חבר טוב שלי לכל דבר ועניין, חוץ מהעובדה שהוא מומצא, ולכן חייו נכתבים לאיטם. כבר שלחתי עוד קטע קצר עליו, שאני מקווה שיעלה בקרוב, ובעז"ה יהיו גם עוד, ככל שהחיים ימשיכו להפיק אוצרות לכתיבה:)
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד