בנושא
בכרם
חדשות
 
בואי אמא / גל של שקט
בביכורים מאז ד´ ניסן ה´תש"פ


אם נוצר קרע במכנס אחד, אני חותכת קרע במכנס השני.
ככה אני אוהבת את זה, מאוזן. ככה אני מתמודדת עם ההפתעה שבקרע, קורעת בעצמי.
אם בכל זאת הקרע מפתיע אותי, אני אוהבת להתיישב מתחת לשולחן, לדמיין קופסה סוגרת עליי, ואני לבד.
ככה אני לא שומעת, ככה אני לא רואה, בדרך הזאת אני מעכלת לאט לאט את ההפתעה עד שלא נשאר ממנה פירור.
אבא שלי הוא צעקן מומחה. והוא גם יודע להצליף חזק, ולזרוק דברים בדיוק למטרה.
אבא שלי הוא לא מפתיע. הוא רק קורע קרע וחוזר אל עצמו. אולי גם הוא מתיישב מתחת לשולחן, לסגור את עצמו בתוך קופסה.
אמא שלי תמיד אמרה לי להתרחק מזרים. לא לדבר איתם. הם יכולים להיות מסוכנים. להרביץ, לפגוע.
אז אני מקשיבה לה.
אני לא מתקרבת למי שאני לא מכירה. ואם אחד כזה מנסה להתקרב, אני נכנסת מתחת לשולחן.
אני יושבת בשתיקה, מחשבות מטיילות לי בנחת במוח. פתאום השתיקה מתחלפת בצעקה. משקט מחריש אוזניים לפיצוץ אדיר של שאלות. לדעתי זה כואב. אבל לפעמים זה גם סימן למשהו טוב. אז עכשיו אני מחכה שהדלת תפתח.
היא נפתחת. ואני יוצאת לתוך יער עמוס עצים וצללים.
אני יודעת. בדרך הביתה, אני לא.
עוברת ליד עץ דובדבן קטן שרק התחיל לצמוח. ופתאום מגיח זאב שחור מתוך השיחים. הזאב מתקרב, ואני מרגישה את המכה הבאה, את הפגיעה הבאה בדיוק מושלם במטרה.
זאת הפתעה.
אני מחפשת קרע לקרוע לו תאום, לאזן את המצב. להרגיע. להוציא את אפקט ההפתעה מתוך ההפתעה.
אני מתרחק ממנו מהר ומחפשת שולחן למצוא מתחתיו מחסה.
ואז אני רואה את השולחן שמעלי.
בבית, אמא שלי נכנסת לחדר השינה.
אני לא מבינה.
הקשבתי לה. התרחקתי מהזר.
אז למה הוא התיישב לידי מתחת לשולחן?





© כל הזכויות ליצירה שמורות לגל של שקט
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
ו´ ניסן ה´תש"פ  
קודם כל ובלי קשר למבט אמנותי על הקטע הזה, הוא כואב. וממש נגע בי בכמה נקודות. מקווה שלא נכתב מחוויה אישית, ובכל מקרה חיבוק גדול ובהצלחה.

הארות מהלב, הכי בטוב, מקווה שלא נשמע מתיימר -
אני חושבת שזו התחלה מאוד יפה, וקצת מפוזרת. קצת כמו כתיבת רצף פרועה, יש בה רגעים מאוד יפים, דימויים ומטאפורות - ועכשיו צריך להדק. אם הרצון הוא להשאיר כקטע, אז לעבור עליו ולערוך למשהו יותר אחיד ורציף (זה לא סותר את הדמיון ואת הקפיצות הפתאומיות, אני מתכוונת לדוג' שהמילה "אני" מוזכרת המון. לצמצם בזה כבר יעזור). קטע זו אופציה, ואני חושבת שאפשר להוציא מכאן שיר נהדר, עם קצת ליטוש.
אגב, יש לך משפט בו מין הדובר משתנה תוך כדי - "אני *מתרחק* ממנו מהר *ומחפשת* שולחן למצוא מתחתיו מחסה". מניחה שזו סתם טעות וצריך להיות מתרחקת..
ו´ ניסן ה´תש"פ  
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד