ָהיָה עוֹלָם וְאֵינֶנּוּ עוֹד,
אָדָם נָשַׁם וְנָדַם.
שׁוּב יִקְּחוּ מַקֵּל וְיֵצְאוּ לִנְדֹּד
לְמָקוֹם, בּוֹ לֹא הָיוּ, מֵעוֹדָם.

הֵם יֵלְכוּ וְיִרְאוּ בַּדֶּרֶךְ,
אֲנָשִׁים בָּאִים לִקְרָאתָם.
יִשְׁאֲלוּ: לְהֵיכָן תֵּלֵכוּ?
לְמָקוֹם בּוֹ תִּצְמַח תִּקְוָתָם.

וּלְשָׁם, גַּם אֲנַחְנוּ הוֹלְכִים,
וּפָנֵינוּ לְעֵבֶר הָאוֹר.
וְאַתֶּם הַפּוֹנִים שַׁמָּה,
פְּנֵיכֶם לְעוֹלָם שָׁחֹר.

אֵין שָׁם אוֹר,
רַק תִּקְוָה נִכְזֶבֶת.
בִּנְיָנִים נוֹטִים עַל צִדָּם.
הָעוֹלָם הַיָּשָׁן נִגְדַּע,
כְּנִשְׁמַת אַפּוֹ שֶׁל אָדָם.

אֵין לְאָן לָלֶכֶת,
אֵין מָקוֹם עוֹד אֵלָיו לִנְדֹּד.
הָעוֹלָם עַתָּה בַּשַּׁלֶּכֶת,
וְהוֹתִיר אֶתְכֶם כָּכָה לִרְעֹד.

וְחַכּוּ עַד יַעֲבֹר הַזַּעַם,
וּבָרוּחַ הַרְכִּינוּ רֹאשׁ.
אַךְ הֱיוּ עֲנָוִים הַפַּעַם,
וּבַקְּשׁוּ אֱלֹהִים לִדְרֹשׁ.

וְאוּלַי הוּא יַקְשִׁיב לְקוֹלְכֶם,
הֶחָלוּשׁ הַכּוֹאֵב וְהַקַּר.
וְאוּלַי יְרַחֵם עֲלֵיכֶם,
וְיַחֲזִיר אֶת הַטּוֹב הַמֻּכָּר.

אַךְ בָּזֹאת תִּבָּחֲנוּ הַפַּעַם,
כְּשֶׁהַשֵּׁפֶל עָמֹק מִן הָאוֹר.
אִם תֵּדְעוּ לְעָתִיד מָה הַטַּעַם,
וְתֵדְעוּ עוֹד לְאָן לַחֲזֹר.