רק חברים בכיפה יכולים לכתוב תגובה

רק חברים בכיפה יכולים לדרג יצירות

דרוג היצירה

יש כאן שימוש נהדר ממש במה שנקרא מטאפורה מרכזית. קריעת הים, זיווג. נהדר נהדר. אם המדרש לא היה מחבר בין השניים היה ראוי באמת שנעשה את זה בעצמנו. ואפילו יותר מעצם הרעיון, התפירה שלהם ביחד מצויינת.
תיאור הרגשות שלך באמצעות כל מה שקשור לקריעת ים סוף נעשה בצורה עדינה, על גבול הגאונית. ניסים, לגעוש, אלוקים אדירים, המקום שבו עברנו. וואו, באמת. זו פלטפורמה מופלאה לדבר דרכה על "מה שהיה" ועשית את זה בחן רב.

רק רוצה להעיר ברמה העיצובית, הייתי שוקל לוותר על הסוגריים הראשונים. מה מטרתן? לסייג? בשביל מה, זה חלק נפלא מהשיר כמו שהוא. ולגבי הסוגריים השניים- אני כן מבין את התרומה שלהן כסוגריים בדווקא, רק מוזר לי קצת לשים בתוכן סימן קריאה. כאילו, הן הרי באות ממש ללחוש ולהנמיך את גובה להבות האהבה בנימוסים ולחישות. סימן קריאה מחלץ מהשורה הזו צליל שונה קצת.

והסוף, וואו, הוא נפלא. אם יורשה לי לחלק ציונים לשבח, השיר הזה הוא ממש פנינה פה ברצף היצירות שהעלית [לצערי לא לכולן הגעתי מספיק בנחת, אבל מה שהספקתי]

השם של היצירה, שהוא גם סוף כמו ים סוף וגם סוף כמו סוף של פרידה.
גאוני

והבטחתי לעצמי לחזור להגיב בצורה נורמאלית. והנה זיכה אותנו הקב"ה במלא פנאי
אז קודם כל כאמור אהבתי את השיר, יש בו קצב נהדר והרמיזה והשימוש בקריעת ים סוף מהפסוקים אל המדרש וכו' נהדרת .

כמה הערות טכניות

א. בחרבה
נשוב לגעוש? - הייתי מעלה לשורה אחת .
ב. תוהה האם מלכתחילה השיר היה מחובר ללא בתים או שהמערכת הנפלאה שלנו חיברה אותם?
(אני יכול להבין למה הוא היה מחובר מלכתחילה. אבל לי לפחות הרגיש שיש כאן כמה חלקים )