בנושא
בכרם
חדשות
 
חנוקה בחשכה / מרים ג
בביכורים מאז כ´ טבת ה´תש"פ

היא הצהיבה והשחירה משנים רבות מספור. קבורה חציה עד בית השחי, באדמה האוורירית, במדבר הגדול השחור. אפילו הכוכבים לא מאירים בעיניה.

 

מתה מבפנים. כבתה נשמתה מלפני עידנים.

כל יום היא מלחשת תפילה רועדת. חוזרת ואומרת-

 

-"מתי יראו אותי? ימרחו משחה על פצעים רבים מספור...

ישפשפו את גופי עד שיתנקה מהעצב הצהוב-שחור.

יניחו עיניים אוהבות ויסתכלו אל נשמתי הפורחת מחדש..."

 

אולי מישהו ימשוך אותה אליו בעוד רגע, וירצה את כולה.

ממש כך. כמו שהיא עכשיו... למרות פשטותה הכואבת. למרות האפלה הגוברת בליבה.

למרות עיניה האדומות מלילות חסרי שינה. חסרי נחמה.

 

-"האם יאהבו אותי? מי שהם? אפילו רק אחד..."

 

מעל הכל היא מתגעגעת לעיניים המתבוננות אל נשמתה החמה. הזוהרת.

להבל פיהם הנעים (מרטיט) השר בקול ענוג ומאושר---

 

 

"מעוז צור ישועתי..."





בדידות חנוכה נטישה

© כל הזכויות ליצירה שמורות למרים ג
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד