בנושא
בכרם
חדשות
 
חנוכת בית / לא סתם
בביכורים מאז א´ טבת ה´תש"פ

א.
כבר שנתיים שצור לא שם פלסטר, הוא לא אוהב שמתערבים לו. גם ככה כל פעם שהוא מחפש משהו בבית, הוא מבין עד כמה קל לאבד כל מה שצריך בדירת חדר וחצי. בסוף הוא מצא אחד, בעצם שניים דבוקים שעד שהצליח להפריד בניהם, כבר התמלאו כתמים אדומים ודביקים. מחניק קללה חרישית, שרונית לא תשמע. היא לא אוהבת דם.

ב.
מצחיק, גם כשהוא חושב את השם שלה, הוא שומע אותו במילעל. וגם עכשיו הוא חושב אותה מתקנת אותו: "רונייית". תמיד הוא צוחק עליה שאלה סתם שאריות מהבית, רונית זה של דוסים, רונית זה שם של מישהי שעושה תואר במנהל.

ג.
- אני באמת לא מבין למה צריך נייר כסף מתחת, גם ככה הדלקנו בשמן כמו שרצית, זה לא מטפטף.
- אתה יודע שזאת השידה של סבתא שלי, שקיבלתי ממנה כשהתחתנתי.
- מה הקשר חתונה עכשיו?
- באמת מה
צור עשה את הפרצוף ההוא, שכאילו לא מת מפחד ממה שנזרק פה. ורונית גילגלה עיניים, כאילו היא לא הרגישה את כף היד של צור נלחצת ואת הנשימה שלו צועקת, רק לשנייה.

ד.
צור יודע, שברגע שרונית מזכירה את זה, כבר אין טעם לנסות לתקן, לפחות לא הפעם. הוא גם מרגיש אותה, שהיא סובלת מהמשחקים שלו. אבל הוא באמת מת מפחד, לא מסוגל להיות כמו יוכי. לא מסוגל לקפוץ למים לא מוכרים כל כך מהר, כל כך מוקדם, כמו כל הדוסים האלה. שוב תפס את עצמו, עושה את ההשוואה הזאת.
גם בגיל עשרים ושלוש יש פערים, וגם בגיל עשרים ושלוש לאחד התאומים יש זוג תאומים משלו. ובגיל עשרים ושלוש השני עדיין לא הפסיק לעשן, למרות שרונית כל הזמן אומרת, אבל הוא שונא שמתערבים לו.

ה.
בסוף ימאס לה, ובצדק. הוא מכיר אותה כבר שנתיים, הוא גר איתה חמישה חודשים. הוא יודע שהיא לא מהסוג שנשאר בכוח, הלוואי רק שאמא שלה כבר תבין את זה. ולמרות שהיא כאילו מופתעת כל פעם מחדש מהבליטה המרובעת בכיס של הג'ינס, כשהן נפגשות במדרגות של הבניין בשישי בערב, היא עושה עצמה לא רואה.
וזה שצור יצא מהבית בלי לקשור שרוכים הבהיר לו עד כמה הוא מפחד. מפחד שבסוף ימאס לה והיא תלך למישהו שלא מפחד, שלא שותק כשהיא מבקשת. אחד שיודע להתקדם, או לפחות מסתכל איתה קדימה במקום לפספס פניות.

ו.
כשצריך צור יודע לעשות בשקט, הכל הוא סידר מראש. ולבד, הוא שונא שמתערבים לו. מדד, בחר וקנה. בירר, הזמין והדפיס. אפילו חשב לרגע לשאול אותה, אם זה יפריע לאמא שלה שהוא רוצה ככה, אבל לא שאל.
צור חזר לדירה, הניח את היד על הידית, נשם עמוק, מישש שוב את הכיס האחורי ונכנס. אפילו הכרטיסים כבר מודפסים, כאילו הכל היה שם וחיכה לו. כמעט הכל.

ז.
ברור שהיא כתבה לו, היא כזאת, לפעמים טיפה חופרת.
אני כבר לא מבינה מה קורה איתך, רוצה את צור שאיתי, לא צור עייף ולחוץ. אני יודעת שקשה לך בחגים, גם לי היה קשה אתמול בלילה להדליק נרות לבד, בשקט, אחרי שהלכת לישון. כן, אז קצת קשה לי להתנתק, לא מצליחה לשרוף הכל ולעוף קדימה. לא כל כך מהר זורקים עשרים ואחת שנים לפח. לי אין כיפה סגולה שאפשר לזרוק, אפילו אם היא תואמת את הכומתה, שכבר מזמן לא לבשת. אצלי זה מורכב. אבל בסוף, אתה יודע, עדיף שיהיה קשה להתנתק, מבלתי אפשרי להתחבר.

ח.
הוא לא בטוח על מה כעס יותר. על רונית, או על עצמו, שהמחשבה הראשונה שעלתה לו בראש הייתה- מה אני עושה עם הטבעת עכשיו. ופתאום הוא הבין, שהפעם אין לו כיפה לזרוק, אין דלת לטרוק. קשה לפספס את תשעת הנרות, עוד מהבהבים בשקט, מתריסים לעבורו. לוחשים שאולי, הוא דווקא קצת אוהב פלסטרים. אתה מדביק מעל הפצע וזה גורם לך לחשוב שהכל בסדר, בלי שבאמת מתערבים.

עכשיו לך תמצא זוג דוסים לשעבר, מנותקים מספיק כדי לא לשים לב שהם צריכים טבעת. וכועסים מספיק כדי לטוס לקפריסין בלי כתובה ולעצבן את אמא.



דתלש פרידה קשר

© כל הזכויות ליצירה שמורות ללא סתם
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
א´ טבת ה´תש"פ  
הו, וואו. תשמע/י, הצטמררתי כל בית.
יש כאן משהו ממכר, בכתיבה הזו שלך.
מלא כנות, תחושות שגם אני כמאמינה מתחברת אליהן. זה חודר.
ההטמעות והרמזים שהכנסת פה בחכמה וחן מותירות בי הארות יפות.
אולי יהיה עוד מה לכתוב בהמשך. לבנתיים מתפעמת.
תודה לך
א´ טבת ה´תש"פ  
שאנשים מבינים אוהבים להגיד על היצירה "רומיאו ויוליה" של שייקספיר הוא שהיא דוחסת את מימד הזמן בצורה מסיבית, באופן ששופך אור חדש על כל מושג האהבה בזוגיות. הכל שם קורה כ"כ מהר: ישר מתאהבים עד כלות הנשמה, ישר רוצים הכל, ישר יש פירוד וישר מסקנות חפוזות וסוף טראגי. ואז אתה בתור קורא אומר לעצמך- 'וואו, זה ממש סוחף וחזק הרגש הזה' וכל הביחד ההוא נראה לך חזק הרבה יותר ממה שהוא בפועל. וזה חינני וטוב, ותורם הרבה למסר של השגעון הזה שנקרא אהבה.
ובכן, כבר מהבית השלישי פה הרגשתי בדיוק את אותו קצב. איך סיפור חיים שלם נדחס במרתון מהיר לשני בתים לקראת סצנה וחצי שיובילו לשינוי, ואז כל הארעיות של הקשר הזה ושל הדתלשיות המתוארת כאן במהותה מתפרצת לטרגדיה עם מסר משמעותי על כל ההווייה הזו של קשר שכזה.
מהבחינה האמנותית הזו אני חושב שהקצב פה בקטע הזה הוא על גבול הגאוני. אפילו ברמת חלוקת הבתים שגם מייצרת פה מדרג עוב לקראת הסוף והמסר שאני מקבל פה.
כן הייתי רוצה להוסיף הערה אחת- יש גם צד שני למטבע הזה. צריך לשים לב לא לדחוס יותר מדי את העלילה, בעיקר ברמת הפרטים. כאילו, בכל זאת אנחנו קופצים פה מהר מאוד למים. לפעמים צריך טיפה טיפה טיפה להאכיל אותנו יותר בכפית. לא משהו רציני, בסה"כ המינון פה סביר. לקח לי נגיד קצת זמן להסגר מי מביניהם דתלש במקור ומי חילוני. זה לא היה לי ברור מההתחלה. ואז כל הקצב הנהדר הזה קצת בלבל אותי. לא יודע, אולי קצת לשייף את זה בהתחלה..
ושוב- זו יצירה יפה מאוד, שמחתי מאוד לקרוא אותה. מחכים לראות ממך עוד!
א´ טבת ה´תש"פ  
תמיד ההתלבטות, כמה לפרט בלי שיצא מובן מידי.
תודה
א´ טבת ה´תש"פ  
תודה!
איזה כיף לשמוע
ב´ טבת ה´תש"פ  
לפרוזה כזאת. משובח. וצובט ומוכר והכל

תודה רבה לך. ואיזה כיף לנו
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד