בנושא
בכרם
חדשות
 
זרע אחד הפרה שורשיו / יהודב
בביכורים מאז כ"ב כסליו ה´תש"פ

 

בעזהש"י

פרולוג:

בשעה שעולות מחשבות

עצלות כמו לחות, זוחלות בתוך

צינורות המח המסובכים

ונדבקות אל שוליהם הצרים –

הלב, אם רוצה

ממשש ונוגע בדברים

הגדולים. לכן

הוא פתח מחברת חשבון

משובצת, עטופה בכריכת קרטון

חומה. וכתב:

"במסכת פ"ב דפים.

חלקם לד' –

הרי עשרים.

כל יום חזרה על אתמול.

בסוף החזרה – שקלא וטריא.

בנוסף לזכור: חזרות בכל

זמן אפשרי! כי

לגבי חזרות

הכלל –

השמר בהא דידעי

רבנן ועברי. כצ"ל, וק"ל".

 

ילד בים החשבון

על יד חלון שקוף ורוטט

ספסל אוטובוס צפוף

(לידו יושבת בחורה

הוא לא יודע)

כריכה רכה סביב עיניו

אחוז אקסטזה. עבד כנעני נקנה בכסף

ושטר כי השוו עבדים לקרקעות

והנוגשים אצים לאמר: כלו מעשכם

דבר יום ביומו, וילד חפשי באהלה

של תורה רוצה

רוצה

ורוצה.

משל משלו חכמים:

הלומד דומה לזורע, החוזר – קוצר.

 

'אבל הוא רק ילד', טענו,

והוא בשלו, זורע וזורע

קוצר וקוצר. ('נכון, אני רק ילד',

נעשה כאומר, 'אך בשעה שעולות

מחשבות דביקות כלחות, אני

פותח מחברת חשבון משובצת

כותב וכותב').

 

 

הוי,

תחום התום, לא אני שמרדתי

הזמן

מעוף רצף מוחלט

בקשר הזה!

זוחל כמו נחש לוליינית

נועו על גחון הקללה. עורמתו מכל החיה היא

עמדה לו כי חרש שמעתי אומרים:

בקי הוא בסוד האין-סוף.

 

פתאום – מחוץ לגבולות הזמן – שתי

שיני-ארס-דקות נזדקרו

לעסות תרמילי-מוות, הזדקפו

לגרות תיקוׁני-תהום.

לפתע – מחוץ לגבולות הזמן – שני

אגלי-דם קטנים סומנו בבשר

החי ובטרם טבעו בלב המערכת

גיהקו קלות ומיהרו והתערבו

בין הכדוריות האדומות.

על המרקע הטרגי הלז

הצטיירה תמונה

(ואף על פי כן היה ליבו

הננער, לב-רגש)

'אני רק נער'

הוא טען

לשוא

* * * *

הם לא יבינו. גם אם תשפוך

את שקיק הלקסיקון

הדליל ואפילו יהא זה ללא

סדר יאה. הם לא יבינו.

הנשקים הכבדים –

אלם פה, הבעת פנים או

תנועת ידיים, צפויים לכישלון

חרוץ. הם לא יבינו. אבל

אתה, פקח עיניך.

רק כנגד עיניים סר

כוחם, מה גם ולא

יבינו.

 

מונולוג:

   בין הספסלים הייתי יושב

והיה ליבי לאפסיים

בהגדרות משונות שאינם בי

שהינם בחכי לזרא.

   שרעפי עלומים הייתי חושב

איך ליבי מושא עם

חשבון ימי, שהיו-ואינם ליבי,

שהינם, תקוותי, הזרע:

   מה פשר יש לזרע ולרוח הנושב

הלוקח בכנפיו נשאים

ועולה ושואל ומוליך ומביא

הטוב הוא זה? הזה רע?

   ורואה ויודע ועד ומחשב

שמאז נבדלו מפסעים,

אז רגלי הלכו אל כיתת רבי

ואחד עולמי לשֺרע.

 

   בין המדפים עיני שאלו

והיה בם שקט וסער

מסוגננים בהדר, ובי השתלבו

והיו בלשוני לטעם.

   שרעפי עלומים בי נתעלו

איך ליבי בחיק יער,

חשבון ימי הזוכר איך נקוו

במבוע ליבי, אש וזעם:

   מדוע, רוחי והזרע, ברקב בלו

ופלחו נשאים נפש בער?

ועולה ושואל וידיי בי נלוו

השירה היא זאת? או זה נהם?

   ויודע ועד ואזני נכלו

כי היו עוד אזני אזן נער

וערבו ותקעו ורוחם הלוו

רק לשמוע ההד בקול רעם.

 

* * * *

אבל

לא חזות הכל

הרעם הזה.

מתחת לפני-

הקרקע, זרע אחד

מעשה אדם,

הפרה שורשיו

כבידי אמן

עדינות,

ודרש את שלו.



ישיבה קטנה לימוד תורה תהיות

© כל הזכויות ליצירה שמורות ליהודב
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
כ"ד כסליו ה´תש"פ  
לדילמה לא פשוטה בין בפנים ובחוץ ואמת ושקר, והרבה קליפות בעיניים, ובסה"כ נראה לי שבצורה הראויה מבחינת "כמה לרמוז וכמה לשים דברים על השולחן" [כלומר, הנה, אני הבנתי. מצד שני, זה באמת כאילו מובלע יפה בסה"כ]
כבר פרגנתי לאחרונה פה באתר על האומץ להשתמש פה בבמה הזו לנושאים לא קלים, ואני מחזק את ידיך על הבחירה לשתף אותנו בשיר הזה.

[אגב, בפן העיצובי, רק רוצה לומר- וקח את זה בערבון מוגבל כי באמת נראה לי שאנחנו שונים בסגנון הטבעי ובנטיות הפואטיות הפשוטות שלנו- שאולי הייתי שוקל להפוך את זה לפחות פואמה ויותר שיר. כלומר, יש לזה פוטנציאל מטורף אם תהדק קצת את היצירה. תגיש את החוויה באופן מרוכז יותר. גם הדילמה עצמה תרוויח מזה, לענ"ד. לפעמים פחות זה יותר.
אבל כמובן, זה גם הרבה עניין של טעם אחרי הכל, וזה ממש הסגנון שלך וזה הגיוני לגמרי]
כ"ד כסליו ה´תש"פ  
(לאורך כל השיר התלבטתי אם כפל המשמעות מכוון או לא)

אני מסכימה, בגדול, עם ציפור. גם עם ההתייחסות לתוכן וגם לצורה (אם אתה מהדק, שים פה בתגובות? מעניין לראות).
רק להוסיף שהקריאה היתה מסקרנת מאוד, הרבה מילים יפות ורגעים מעניינים; והכיף הזה שבלקרוא משהו ולחשוב, אחח, זה בחיים לא היה יוצא לי. צורות חשיבה. מעניין בהחלט

רגעים שאהבתי:

(לידו יושבת בחורה

הוא לא יודע)

...
שיני-ארס-דקות נזדקרו

לעסות תרמילי-מוות, הזדקפו

לגרות תיקוׁני-תהום.

[יש פה משהו מסורבל אבל קסום]

תודה



כ"ד כסליו ה´תש"פ  
כ"ד כסליו ה´תש"פ  
למען האמת אני לא יודע להדק יותר, אז אני מעדיף לומר, פשוט, שלדעתי ככה זה יותר יפה, הרי סוף כל סוף זה עניין של טעם וממש הסגנון שלי..
כ"ד כסליו ה´תש"פ  
כ"ד כסליו ה´תש"פ  
קודם כל רציתי לומר שנפלא שאתה כאן, ובוחר לפרסם את השירים שלך.
מזמין להיות יותר שותף בקהילה שקיימת פה, בלהגיב ליצירות שעולות. בסוף זה מייצר מין חברות כלשהי, וזה דבר שווה ומפרה.

אני מאוד מבין את הרצון לשמור על סגנון הכתיבה הייחודי שלך, והוא באמת נפלא.
אבל עדיין יש תמיד מקום ללמידה ופיתוח.
ולכן ההצעות הנהדרות של ציפור ומפרש, הן באמת מתנה נפלאה שיכולה להוסיף המון.
אני יכול להעיד על עצמי שהרבה מההתפתחות של הכתיבה שלי היא בזכות הערות כאלה שקיבלתי כאן.
כ"ד כסליו ה´תש"פ  
הייתי משתתף יותר, אבל אין לי כ"כ אינטרנט (בכוונת תחילה) בהישג יד, רק מידי פעם.

ב. אני לא מתעקש לשמר את הסגנון שלי, אני אפילו לא יודע מהו. הרבה פעמים אני קורא שיר, ואומר שהלוואי שהייתי יודע לכתוב ככה, לא כי יש לו סגנון אחר, אלא כי זה כתוב יפה. גם כשאני כותב, אני מחפש את מה מצטלצל לי טוב ופחות שם לב לאופן הכתיבה.
בקיצור אני דווקא שמח לקבל הצעות נהדרות, אבל אני לא יודע להדק מילים, ואני לא בטוח שאני מבין מה זה אומר.
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד