בנושא
בכרם
חדשות
 
איריס / הירושימה
בביכורים מאז י"ב כסליו ה´תש"פ

לאיריס היה מבט של זיק פלסטלינה מפותל שכבה והיא ענדה צמיד חרוזים של פנדורה על פרק ידה השמאלית שהראתה סימנים ראשוניים של שיערות שנתלשו בשעווה ושורשיהן החלו להזדקר שוב לאוויר העולם זה לא מכבר.

היא הקלידה בקצב מכני מסמך שהותיר רושם עז של חשיבות. ציפורניה המשוחות בקפידה בגוון תכלכל עדין ריחפו על גבי המקלדת ככוכבים השטים על פני הגלקסיה. עיני כבר ריחפו יחד איתה, עם התנועה המתכתית, וגלשו למאדים, לנגה ולכוכבו של השיכור. עיניה נותרו תלויות ועומדות.

היא לא הייתה יפה, איריס, אבל ניכר שהייתה מודעת לזה והשתדלה לטשטש את הפגמים ולדייק את היתרונות בחן של ג'ינס-לא-מידי (לא צמוד מידי, לא כהה או בהיר מידי, לא רחב מידי) וחולצה לבנה שלא נתפרה בקפידה ובכל זאת כמעט הלמה למידותיה. חסר כל סגנון, אבל מלא בכוונות טובות.

על השולחן שלה היה חטיף אנרגיה מפנק של קוואקר וסיבים תזונתיים רק בשמונים ושמונה קלוריות. נזכרתי שקראתי מחקר שחטיפי אנרגיה זה לא באמת בריא ויכול לגרום לתופעות נוראיות כמו סתימת עורקים וחומרים רעילים. איריס נראתה לי בסדר גמור.

 

היא הקלידה כאדם שמצא את תכלית קיומו בקשירת השרוך השמאלי בנעל ביום ראשון בבוקר. כשיכור שרגע לפני הפיכחון המייסר קיבל במתנה בקבוק של וויסקי באיכות סבירה.

אחרי מספר רגעים של קולות התקתוק בגלקסיה שחורה של אותיות, אצבעות נוגעות- לא נוגעות, לא התאפקתי והצצתי בחטף בכותרת: "גמולי השתלמות שנת תשע"א- עובדי מועצה אזורית באר טוביה". ציפתי למשהו נוסח "סקנדל מתחת לאף", "עדויות חדשות בפרשת השחיתויות שמסעירה את האזור כבר עשור ומחצה" או לפחות "ניצחון למכבי שעריים". נחלתי אכזבה. "גמולי השתלמות שנת תשע"א- עובדי מועצה איזורית באר טוביה" לא הותיר רושם של חשיבות עבורי, וגרם לי לראות את איריס תכולת הציפורניים כקליפה עצובה ומבוישת ואילו אותי כשיפוטית בצורה מחרידה.

"יכולתי להישבע שהיה כאן סרגל כחול ארוך", היא קטעה את רצף מחשבותיי. קצת שמחתי שהסרגל הכחול הארוך לא היה שם. שאיריס נאלצה להחליף את מבטה הכבוי בזה המחפש, הבוחן, החוקר ושואל. "אז מה, איריס, ראית את המשחק של מרמורק- שעריים אתמול?" עמד על קצה לשוני בפיתוי חמקמק. "איריס, מה את חושבת על הבחירות? נתניהו שוב יקח?" "מה את באמת חושבת על נתניהו? מה את חושבת על המילה הזו, בחירה? גלגלת אותה על הלשון פעם? טעמת אותה? ובתכלס איריס, את מאמינה באלוהים טוב? כי אני כן, איריס, אני כל כך מנסה, אבל אני חושבת שאת יותר מאמינה ממני. אני חושבת יותר מידי למה. למה המשפחה שלי והחיים שלי וההישרדות שלי והדפיקויות שלי ואני. למה האלוהים הטוב הזה תקע אותך בתוך גלקסיה של אותיות שכלואות במזכירות המועצה האיזורית באר טוביה? למה הוא בורא ברווז צולע וחתולה שנדרסת ומלאכים טובי לב שמתים מסרטן מפלצתי בראש בגיל עשרים ושש ועל היטלר ושואה אני בכלל לא מתחילה לדבר. הא? מה יש לך להגיד על זה, איריס?" אבל אני לא שאלתי, ואיריס, כמו אלוהים, לא ענתה. היא פתחה את המגירה והוציאה משם את הסרגל הכחול הארוך בעיקול שפתיים חמצמץ שניתן היה לפרשו כחיוך. 





© כל הזכויות ליצירה שמורות להירושימה
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד