בנושא
בכרם
חדשות
 
עלילות הברון מינחה-גדויילה (ב) / איתי אליצור
בביכורים מאז ג´ כסליו ה´תש"פ

קפיצת הדרך של הברון

פעם, באחד ממסעותי בחו"ל הייתי צריך להגיע לשבת לאיזו קהילה יהודית בעיר גדולה. השבת התקרבה ואני מיהרתי, אך לפתע הבנתי שאחרתי את הרכבת. כלומר: הנורות האדומות במעבר הרכבת מולי החלו להבהב.

רכבת יקרה, אין לי זמן בשבילך. עוד מעט שבת. הבנתי שאם אלחץ על הגז ואדרבן את סוסי האביר, אספיק לעבור עוד לפני שהמחסום יֵרֵד. רכבי האביר כמובן עמד במשימה. אם כי נדמה לי ששמעתי איזה קול של שבירה.

אני ממשיך לנסוע, וכבר עומד בפאתי העיר, ואני רואה שהמנוע מתחמם ומתחמם, אע"פ שהטמפרטורה היתה מתחת לאפס. לא היתה ברירה, עצרתי בצד והתחלתי למלא מים ברדיאטור.

והנה מה זה? נס פך השמן. אני ממלא וממלא וממלא, והרדיאטור לא מתמלא.

אני מסתכל, וכל המים נוזלים על הרצפה וקופאים מתחת לאוטו.

מתברר שבדיוק כשעברתי במחסום ירד המחסום וחתך את הרדיאטור שלי לשנים. טוב, לא ממש לשנים, אבל עשה בו חור מספיק רציני.

אני עומד מול המנוע הפתוח, עוד מעט שבת ואינני יודע מה לעשות. והנה עובר שם השכן המעצבן שלי, הברון פלג-המנחה. לבוש בגדי שבת וכולו מחלצות ומחמדים.

"נראה לי שהלך הפלאג", הפטיר והלך פלג.

פלג המנחה הלך עבר לו, ואני הבנתי שעלי להמשיך ברגל. השארתי את האוטו ליד מדחן גדול והלכתי. מובן שלא שִלמתי. שבת.

באותה שבת ירד בעיר שלג גדול שכִסה את הכל. כשיצאתי במוצאי שבת לא מצאתי דבר. לפתע מצאתי משהו בולט מתוך השלג. זה היה הראש של המדחן.

לידו בלט מהשלג קצה של דף. משכתי את הדף. זה היה הקצה של הדו"ח השמן שהשוטר האנטישמי הדביק לי לחלון. איזה אנטישמי, מה אתה מדביק דוחות ליהודי בשבת? ומילא זה, הוא גם טען שפרצתי מחסום רכבת.

באמת אנטישמי. לא רק שהם הורידו את המחסום ישר על האוטו שלי, בסוף עוד מאשימים אותי שאני הייתי זה שפרץ. סוגרים את המחסום ישר עלי, ואחכ עוד מאשימים אותי שאני פרצתי את המחסום. כל הפוזל במומו פוזל.

באותה שבת ארע לי נס. כמעט כל הרדיאטורים בעיר קפאו והתפוצצו. אבל בזכות שמירת השבת - לי קרה נס. הרדיאטור שלי לא התפוצץ. הוא היה מפוצץ כבר קודם. יותר מששמרו ישראל את השבת, שמרה השבת את ישראל.

הבנתי שחבל לנסות לשקם את האוטו. פלג המנחה לקח אותי טרמפ לשדה התעופה וחזרנו יחד הביתה. שחברת ההשכרה תחפש את הרכב.

 

הברון מאבד נפש חיים, ומקבל אותה בחזרה

שמי כעושה נסים ונפלאות הגיע עד למרחוק. אז יום אחד הוזמנתי בבהילות אל אחד האדמו"רים שחסידיו כבר משוועים ממנו למופת.

תנו לכם מופת, זעק האדמו"ר.

אני יכול להשליך את המטה לפניך, אמרתי לאדמו"ר.

אני יכול להשליך את החסידים שלי לפניך, אמר האדמו"ר.

לא כדאי, אמרתי, המופת שלי יבלע את כל החסידים שלך.

וכך נלכד האדמו"ר בפיו הפעור של התנין.

באותה הזדמנות, ביקש האדמו"ר את עצתי ואת ברכותי, בקשר לאשתו הרבנית, שאינה יולדת.

אמרתי לו: זה בגלל שהיא לא חסידה.

אמר לי האדמו"ר: ודאי שהיא חסידה.

אמרתי לו: יבדוק כבודו מתחת לכרית של אשתו הרבנית.

בדק האדמו"ר מתחת לכרית של אשתו, ומצא שם נפש החיים.

יפה, אמר לי האדמו"ר, אבל איך ידעת שהיא לא חסידה?

כי אם היא היתה חסידה היא היתה מביאה תינוק, השבתי.

לפני שיצאתי משם ניגשה אלי הרבנית ואמרה: אני מצטערת, אבל בעלי לא מרשה לי לשים מתחת לכרית את הספר שנתת לי כסגולה.

הנה כך עובד אדמו"ר: גם עושה מופת, גם מרפא עקרות, וגם מקבל בחזרה את נפש החיים שלו.

הברון פושט עורות של דב

שוב פעם אחת הוזמנתי לעשות מופתים בחצרו של אחד האדמו"רים.

כיון שהייתי מוזמן אל אדמו"ר גדול וידוע, חבשתי שטריימל מהודר. לפי כל הדקדוקים ההלכתיים, כשר אפילו לשיטת הבעל שם טוב.

שהרי פסקו כבר כל גדולי החסידים שאין יוצאים ידי חובת מצות שטריימל בשטריימל סינתטי. התורה אמרה שטריימל ואין שטריימל אלא עור. ודאי למי שרוצה להדר במצוות התורה. ומי שאינו רוצה להדר אינו חסיד. ובלי זה לא יוצאים ידי מה שנאמר "ויאמר ה' אל משה דבר אל בני ישראל לאמר חבוש תחבוש שטריימל". ומשה רבנו ודאי לא חבש שטרימל סינתטי, ועוד ששטריימל בגמטריה שועל (בערך), וכידוע ליודעי ח"ן אין הניצוצות עולים אלא בשועל, ועוד נהגו להניח זנב שועל על ראש אדמו"ר לקיים מה שנאמר היה ראש לשועלים ואל תהי זנב. ועוד שמדאורייתא דוקא עור.

ואיך אבוא אל שער האדמו"ר בלבוש פראק.

בדרך עברתי ליד הפגנה של אנשים שתומכים בשלום, בשלוה, באי הריגה של אף חי ובעולם ירוק ורענן.

הם ראו אותי ומיד הריחו דם, ואין דבר שמושך אותם יותר מאשר ריח של דם. האנשים האלה אוהבים דם.

ובעיקר דם של יהודי. דם של יהודי כנראה מועיל לאקולוגיה.

הם נמשכו לשטריימל שלי כמובן. הם התרגזו מדוע אני הורג שועלים ופוגע באקולוגיה.

החלטתי ללבוש עור של אחד מהם. אמרתי להם: אני לא הורג שועלים, להפך, אני ממחזר זנבות של שועלים. ומה רציתם שאחבוש שטריימל סינתטי? הלא הוא מזיק לאקולוגיה. הוא לא לא מתכלה. אני מאד מהדר. אני חובש דוקא שטריימל ממוחזר, מחומרים טבעיים בלבד.

הצלחתי להערים עליהם. הם אמרו שאני אקולוג בעור של דב.

אמרתי להם שכיון שאני בעור של דב – שיעזבו אותי. כי אסור לפגוע בדובים.

הם התחילו לדון האם בעור תליא מילתא או שרחמנא ליבא בעי. בסוף, כדרכם של אקולוגים, הם החליטו לפשוט את עורי מעלי. אבל אני כבר לא הייתי שם.

אי הגבינה

פעם נסחפה ספינתי אל אי שהיה עשוי גבינה.

אוי לי, זעקתי, אני בשרי.

בקשתי עזרה מאנשי האי, אנשים בעלי שלש רגלים ויד אחת.

אמרתי להם: אתם לא יכולים לגור באי הזה. יש לכם שלש רגלים ובשלש רגלים צריך לאכול בשר.

אבל הם עשו יד אחת נגדי. הם דברו בהולנדית וגרשו אותי מהאי.

וכך נחלצתי מאי הגבינה וחזרתי לאכול בשר.



הברון מינחה-גדויילה

© כל הזכויות ליצירה שמורות לאיתי אליצור
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד