בנושא
בכרם
חדשות
 
אוצר פניני החסידות / איתי אליצור
בביכורים מאז כ"ד תשרי ה´תש"פ

בקר בהיר אחד בא אלי שכני שמשון, בעל האף הכפול, המכונה שמשון ארך אפים, ובפיו בשורה: "אנחנו חייבים לצאת להציל את אוצר פניני החסידות באי רציונלי".

על מה מדובר? "ובכן", הסביר שמשון, "החסידות באי רציונלי אוכלות את הצדפים המתגוררות באי, בצדפים יש פנינים, הפנינים יוצאות מגופן של החסידות בדרך כלשהי שלא נרחיב עליה את הדיבור, ונותרות מתחת לקן, ובחורף כשהחסידות נודדות, בא השודד הנורא קלונימוס שתום-העין ולוקח את אוצר פניני החסידות".

"אוי ואבוי", אמרתי, "והבעלים של החסידות האלה לא עושים כלום בעניין?"

"הבעלים של החסידות הם סתם חסידים שוטים", השיב שמשון מבלי להניד אף אף.

"ואתה לא חושב שיש לחסידה דין רודף ביחס לצדפים?" שאלתי.

"צדף צדף תרדוף", השיב שמשון, "ואם לא תבוא אתי אני אלשין עליך למלכות, שאמרת שיש דין רוידף".

"ולמה אנחנו צריכים להציל את האוצר מידו של קלונימוס?" שאלתי.

"כי החסידות הן עוף מוגן", השיב שמשון, ולמראה הספקנות על פני הוסיף "לפחות באי רציונלי. וחוץ מזה: זה נראה לך בסדר לחכות שמשפחה תעזוב את הבית לכמה חודשים ואז לשדוד את אוצרותיה?".

"אבל החסידה היא עוף לא כשר", אמרתי.

"גם הצדפים לא כשרים", הסביר שמשון, "אז כשהלא כשר אוכל את הלא כשר זה מתאזן. זאת אומרת: הצדף מצמיח כרעים ממעל לרגליו, אה... הצדף מצמיח קשקשת" (וליתר בטחון הוסיף:) "החסידה מתחילה להעלות גרה".

"אבל" אמרתי בעודי פותח ערך בויקיפדיה, מקליד בו, ומסתמך עליו תוך כדי, "האי רציונלי נמצא במרחק  πמיל מהיבשה, וארכו שרש שתים".

"ומה הגובה שלו?" שאל שמשון.

e"" השבתי.

"אני יודע שהוא אי", אמר שמשון.

"לא אי, e", אמרתי.

"תפסיק", אמר שמשון, "אם הוא האי רציונלי אז האי רציונלי".

"ואם פתאום יבוא קלונימוס שתום העין?" שאלתי.

"נקוה שהוא לא יראה אותנו בעין רעה", אמר שמשון.

הבנתי שאין לי ברירה. בחצות הלילה, בחסות החשכה, הגעתי עם שמשון אל חוף הים. שמשון הכין שם סירה מבעוד מועד (אני לא כ"כ בטוח שהוא אכן הכין אותה, אבל תכלס, היתה שם סירה). גררתי את הסירה אל המים, שמשון התישב בה והסירה כרעה אפים.

בסירה היה רק זוג משוטים אחד, ושמשון ברוב נדיבותו הסכים שאני אחתור. "ואני אהיה רב החובל", הוסיף שמשון.

אחרי שעה של חתירה אמרתי לו שכעת תורו. "אולי תורי", אמר שמשון, "אבל אתה תחתור תחתי".

סרבתי, אז שמשון הזכיר לי שהוא רב החובל ובסרובי אני חותר תחתיו.

הגענו אל האי עם שחר, המכונה צפרא. אבל כיון ששמשון ממש לא אוהב אותו, צפרא טבע.

היתה שם הרבה איכסה מתחת לקני החסידות. שמשון הורה לי לאסוף את האיכסה ולהוציא ממנה את הפנינים. אני לא לגמרי בטוח שמה שהיה שם אכן היה פנינים. אבל שטפתי את זה במי הים. שמשון היה מאושר ואמר שכעת אם ישאלו אותנו נוכל לומר שאנחנו הוצאנו את הפנינים האלה מן הים.

אני לא הייתי שותף לאשרו. אני ראיתי את מה שהוא לא ראה. ספינה גדולה ועליה דגל שחור (או צ'קלקה כחולה, היינו הך) התקרבה אלינו מן הים.

"שמשון", אמרתי לו, "מה זה?"

"זה?" שאל שמשון והחויר, "זאת הספינה של קלונימוס שתום-העין, ועד כמה שאני מכיר את הספינה הזאת, היא לא הולכת לשום מקום בלי קלונימוס".

"אז מה נעשה עכשו?" שאלתי את שמשון.

"לא יודע", השיב שמשון, "אנחנו אבודים".

המשך בשבוע הבא.

 

*

 

את הספור הזה כתבתי כי במקום שבו התפללתי השבוע היתה על השלחן חוברת שנשאה את הכותרת "אוצר פניני החסידות", כיון שלא ראיתי מה כתוב בתוך החוברת נאלצתי לנחש. אני מקוה שקלעתי למטרה.

 





© כל הזכויות ליצירה שמורות לאיתי אליצור
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
כ"ו תשרי ה´תש"פ  
הרבה זמן לא שועשעתי ככה
תודה
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד