בנושא
בכרם
חדשות
 
שני העצים / בארי חיים
בביכורים מאז י"ח תשרי ה´תש"פ

מכל עצי גני, החביב עלי ביותר היה הלימון.

ולא אותו לימון שכעת עומד בחצרי ומתריס כנגד השמיים וכנגד הארץ, ומחרחר מריבה ושנאה בכל הקרב אליו.

כוונתי היא אל אותו עץ לימון ישן שעמד בחצרי שנים רבות.

כאשר עברנו אל ביתנו החדש החלטתי לקשט את גינתי בעצי פרי גדולים ויפים, הלכתי לי אל הסוחר והביא לי שתילים קטנים ונאים, תפוח ותפוז, אפרסק ואף אתרוג, אך החביב עלי ביותר היה הלימון הקטן מכולם.

שתלתי אותו לצד חומת האבן האדומה, השקתיו והגנתי עליו מרוח חזקה, אהבתי אותו בכל ליבי.

צמח גני ובשלוש שנותיו הראשונות לא נגעתי בפירותיו, קודש הם, בשנה השביעית עזבתיו וצמח פרא.

ועץ הלימון צמח וגדל וגבה יותר מכל עצי הגן וכך גם אהבתי אליו, אל ענפיו הקטנים ואל פרחיו הסגולים היפים.

ובשבתות הייתי יושב תחת ענפיו ונח בצילו. 

הוא לימד אותי סבלנות מהי ואני לימדתיו אהבה מהי.

ידיד טוב היה לי בגן.

לא כמו עץ הלימון הרע שכעת בחצרי.

זוכר אני את השלג הראשון שעלה על גני ואיים להרגו כשודד דרכים חמוש.

ואני יצאתי אל גני במעילי הישן וניקיתי את עציי מהמשקל הלבן הכבד.

והם הודו לי ונתנו פירות טובים ורבים באותה השנה.

זוכר אני טוב מדי את יומו האחרון של עצי, השלג היה חזק באותה שנה. ועציי נפלו תחת סכינו החד, אכזר הוא החורף.

ועץ הלימון, עץ הלימון שלי שכה אהבתי נפל על האדמה, קרס, ענפיו שבורים, וגזעו עייף.

עצוב הייתי על אובדן ידיד הטוב, במילותיו האחרונות ביקש ממני את בקשתו האחרונה, קיימתי את בקשתו.

את אחד מענפיו הצעירים שתלתי במקום עצי הישן.

עצוב הייתי על שעלי לחכות שוב שנים ארוכות עד שיגדל עצי ויסכוך עלי בצלו.

בני משפחתי לא הבינו מדוע הייתי כה עצוב על מותו של עץ הלימון.

"הרי זה רק עץ!" אמרה אישתי, מעולם לא הבינה, שנתי הייתה טרופה באותו הלילה.

בבוקר שאחרי מותו של עצי, קמתי ולקחתי את התפילין בדרכי לבית הכנסת, התעטפתי במעילי ובטליתי ויצאתי אל אוויר הבוקר הקר, הבטתי אל גני ולא האמנתי למראה עיני, עץ לימון גדול ובריא צמח בגני בין לילה! ועל ענפיו פירות צהובים וגדולים.

הלכתי אל התפילה שמח וטוב לב.

אך בחזרתי מן התפילה הופתעתי שנית, כל פירות העץ נרקבו כליל! והעץ הביט עלי בחיוך מנצח. 

כה רבה הייתה הכזבתי, צעדתי אל ביתי מתוסכל ועצוב, אך מיד ניעורה בי תקווה על צמרתו של העץ עמד לו לימון גדול וצהוב, אזכה לטעום שנית מפירות עצי!.

חייכתי לעצמי ורצתי להביא את סולמי, השענתי אותו על עץ הלימון וטיפסתי, שלחתי יד וכמעט החזתי בפרי הצהוב.

אך לעצי היו תוכניות אחרות, הזיז הוא את ענפיו והרחיק ממני את הפרי ואותי השליך ארצה יחד עם סולמי.

נפלתי ופגעתי בגבי על הארץ, והסולם נחת על רגלי.

פלטתי זעקת כאב וגררתי את עצמי אל הבית.

משפחתי הבחינה בי ורצה לקרוא לרופא שקבע בלי היסוס ששברתי את רגלי ועלי לנוח מספר חודשים.

את שאר ימי החורף ביליתי בביתי, מביט אל עץ הלימון נלחם הסערת ובגשמים, מגרש מעליו ציפורים וחתולים, משתולל עם ענפיו ולא יכולתי שלא להיזכר בעצי הראשון, הגבוה והיפה, נוח על הבריות.

באחד מימי החורף כאשר הבטתי בעץ הלימון נזכרתי בפעם שבאו אלי האדונים החשובים לטעום מפריו.

מיד שטעמתי מפריו הבחנתי שאיננו לימון רגיל. טעמו היה מתוק כטעם גן עדן. ובאותו הרגע ידעתי מהו עץ הדעת טוב ורע.

מיד רצתי אל משפחתי שיטעמו מטעם גן עדן, אך לדעתם היה חמוץ ככל הלימונים.

הלכתי אל שכני ובלי יאוש שאלתי אותו, גם הוא טען שחמוץ הלימון.

ספקות עלו בליבי, טעמתי שנית, והנה טעם גן עדן!.

גם שבאו האנשים החשובים שלבשו חליפות וכובעים יפים, גם לדעתם היה הלימון חמוץ ככל לימון רגיל ומשעמם. ואני, אני לבדי טעמתי את טעם גן העדן.

במשך שנים רבות נתן לי עצי מפריו המתוק כטעם גן עדן.

וכעת, כעת אין לי כלום מלבד להביט בעצי הזועף והכועס.

ובאותם רגעים שהבטתי מחלוני בעצי מציק לעץ התפוח ומעיף כל ציפור שהתקרבה אל ענפיו, החלטתי, החלטתי שבסוף החורף, כאשר אעמוד שוב על רגליי, אקח את מסורי ואנסר את עצי, איני רוצה עץ רע ומרושע שכזה בגני, במקומו אשתול עץ חדש, אשכח את עץ הלימון והתנחם בעץ אחר.

וכך היה, כאשר עמדתי שוב יציב על רגליי הלכתי ולקחתי את מסורי וגרזני ופניתי אל העץ.

מיד ראיתי את הפחד שבו, את ליבו הרך, וכך הבטיח לי העץ באותו היום, הבטיח שלא ישוב עוד למעשיו הרעים, הבטיח שיהיה טוב. קיבלתי ממנו את הבטחתו וחזרתי אל ביתי.

אך הוא חזר למעשיו הקודמים, בתחילה רק כאשר לא ראיתי, ולבסוף אף התחצף והזיז את ענפיו כאשר ישבתי בצילו, ומפיל את מגבעתי כאשר קרבתי אליו. כעסי היה נורא ועצבי רב.

הייתי מסתובב בביתי חסר מנוחה וטרוד מה לעשות עם העץ הסורר שבגני.

פניתי לענייני ולקראת ערב עלה בראשי הסבר.

את עצי הקודם גידלתי מאז היה שתיל קטן וחלש. הגנתי עליו והשקתי אותו. אהבתיו כאחי, כבני! אך עצי החדש צמח בין לילה, לבד, מלא מכוחו ועוצם ידו.

מעולם לא הרגיש יד אוהבת נוגעת בעליו, ולוחשת מילות עידוד, איש מעולם לא השקה אותו בעדינות וקטף את פירותיו בשמחה.

מיד יצאתי אל חצרי וישבתי תחת עצי.

הוא הזיז את ענפיו בחיוך מרושע וחשף אותי לכיפת השמיים פזורת הכוכבים.

קמתי, ניערתי את האבק ממכנסי,הלכתי וישבתי תחת ענפיו שנית והוא הזיזן שוב ושוב.

אך לא נכנעתי, כבר לא הייתי רודף אחרי מגבעתי ונותן לעץ להתגלגל מצחוק. הייתי כל בוקר משקה אותו ומנסה לגעת בענפיו. 

עברו ימים רבים עד שנכנע ונתן לי לנוח בצילו, ושבועות ארוכים עד שנגעתי לראשונה בעליו העדינים וחודשים רבים עד שהפסיק לזרוק את מגבעתי וסכך עלי בגופו באהבה.

הוא לימד אותי נחישות מהי ואני? אני לימדתיו אהבה מהי.





© כל הזכויות ליצירה שמורות לבארי חיים
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
כ"א תשרי ה´תש"פ  
וואו תשמע, זה מהפנט.
יש משהו בסיפור הזה שחייב אותי לא להפסיק לקרוא,
בקטע טוב כמובן.
היה לי כיף שנזרקתי לכל מיני אסוציאציות של ספרים אחרים (העץ הנדיב, יונה וכו'), ולגלות פתאום כל מיני מסרים חבויים.
אהבתי גם ממש את השפה.
תודה לך
כ"ח תשרי ה´תש"פ  
על הריענון שזרקת פה.

הקטע הזה, שאני חושבת שיכול להיכנס תחת הכותרת פרוזה (אולי סיפור קצר. לא בטוחה), יפה מאוד. השפה מליצית קמעה ועשית את זה טוב, יש כמה שיופים שיהדקו - כמו להוריד חזרות מיותרות על מילות שייכות וקישור - אבל זה חומר טוב. התוכן משתלב עם האווירה, מזכיר קצת את עגנון ודומיו, ההתרפקות והזכרונות (גוף ראשון יחיד שמספר על העבר). מעניין מאיפה הבאת את הרעיון.
משהו טכני- למה ירדת שורה בסוף (כמעט) כל משפט? לא ברור לי. קוטע את הקריאה, ואין בזה צורך.
מקווה שהדברים נשמעים ברוח טובה.. תודה לך! המשך המשך
ל´ תשרי ה´תש"פ  
תודה על התגובות.
אני ממש שמח על הערות ועל התגובות.
ההשראה לסיפור הזה הגיעה בעיקר מהסיפור "מאויב לאוהב" של עגנון לכן הוא גם מזכיר אותו בסגנון.
בקשר לעניין התכני, זו טעות בעריכה, במקור זה לא נכתב כך, יתוקן.
ושוב תודה רבה!
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד