זוֹהִי הַיָּד הַסְּדוּקָה
הַמַּחְזִיקָה הַפַּעַם אֶת הָעֲפִיפוֹן.

נוֹתֶנֶת לוֹ לָרוּץ בְּרַחֲבֵי
הַתִּקְוָה הָאָפְקִית הָזוּ,
הַקְּרוּעָה לִרְוָחָה,
בּוֹ בַּזְּמַן שֶׁהִיא
שׁוֹמֶרֶת אֶצְבְּעוֹתֶיהָ
אֶצְלָהּ.

הַסְּדָקִים רַק נִקְוִים וּמַעֲמִיקִים בְּתוֹכָהּ.

לְהִתְקַדֵּם בְּצְעָרִים מְדוּדִים,
לְהַתִּיר אֶת קִשְׁרֵי הַחֲרָדוֹת,
לִסְפֹּר מִדֵּי פַּעַם עֲשָׂרָה נְשִׁימוֹת פְּרָטִיּוֹת.

הָרוּחוֹת יָבוֹאוּ
אוֹ שֶׁבְּעֶצֶם כְּבָר הִנָּן
אַךְ עוֹדֶנִּי
נִשְׁאַר עוֹמֵד כָּאן.

נָכוֹן מִתָּמִיד
לְהַפְקִיר אֶת נִשְׁמָתִי
לְיָדָיו הַפְּשׁוּטוֹת שֶׁל הַזְּמַן.