שלב ראשון:

*כעס*

את יורה עליי

בליל כועס ורוחש

של מילים

לא מבדילה

בין תאריכים

לאנשים

ללא רלוונטי

ובכלל

אני יודעת שזו

לא את שמדברת

שלב שני:

*בלבול*

את נעצרת לרגע

לקחת אוויר

ופתאום נזכרת,

איך בכלל הגעתי? 

איך יורדים עכשיו

מעץ הגאווה הזה? 

אני מזהה את ה-

אני באמת כאן?

ואת?

שלב שלישי:

*מחכים*

את שואלת 

שלוש פעמים ביום

מתי כבר מותר?

ואולי כבר אבוד? 

ומסקנות

והגיגים

ויותר מדי פחדים

שאת שואלת, 

ואין מי שעונה. 

שלב רביעי:

*מבוכה*

ביקשת סליחה, 

(את יכולה עכשיו

כי לעץ שעלית עליו,

נשרו כל העלים.)

אני אסלח לך,

נשפיל מבט

ונתחמק. 

שלב חמישי:

*סליחה*

ביום שאבוא

ואחבק אותך שוב, 

תהיי מופתעת

וקצת נבוכה

אבל תדעי בתוכך

שסוף סוף יש

סליחה.