בתוך הנוף הזה,

הנעלם לו עם החושך היורד,

ועם השמש העוזבת את ההר.

עולים הזכרונות.

מנצנצים עם האורות הרחוקים,

ועם השקט המילל לו בחורשות.

והוא מזכיר לי:

קור מקפיא לאורך ערפיליי גדר כסופה

וריח טחב הנעוץ בריקבון עלי אלון.

שועל חוצה גדר וצבי שמתבונן.

וצלליות נעות ממוסגרות בתוך חלון.

והוא משאיר לי:

ריח טוב מאד עם טעם רע של עוד

ועם מרחק שמאפשר למדוד ולהשוות,

וגם לצבור ולהשליך ולהבליע,

ולשכוח ולהיזכר ושוב לשכוח,

ולשתות מכוס שאין בה להרוות.

ובתוך הנוף הזה,

הנעלם בחשכה.

אני עוצם עיניי רואה הכל בבהירות,

וכשאותן פוקח, צפה ועולה מתוך השכחה,

החשיכה.