בנושא
בכרם
חדשות
 
לב שבור הוא לב שלם (משלוח מנות לציפור אחוזת קסם) / גמד ענק 14
בביכורים מאז ב´ אדר ב´ ה´תשע"ט

"לב שבור הוא לב שלם" (ברי סחרוף)

"משרדים ממשלתיים מתאפיינים במסדרונות צרים", אמרה לעצמה יעל עת שעברה בפעם המאה באותו היום במסדרון הצר של משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים. "מי היה מאמין שמאחורי כל זה ותואר שני במדיניות ציבורית מסתתרת בעיקר כמו אינסופית של ניירת", חשבה. היא ניסתה למיין את מה שהצטבר על השולחן שלה לפני הישיבה של השעה 10:00 שבו היא תצטרך להציג את הטמעת התוכנית שכתבה.

*

הדס הייתה הנפש הקרובה ביותר ליעל, מלבד יאיר. הן ישנו מיטה ליד מיטה בחדר, ולמדו יחד סדר ערב, ותמיד סיימו את הפטפוטים של אחרי בדיוק ב23:00 כדי שיעל תספיק לדבר עם יאיר. הדס חלמה את עצמה עובדת סוציאלית בתחום של נוער עובר חוק, ויעל כבר ידעה שתהיה מורה בתיכון, ונשואה. ליאיר. מעל לדפים של מסכת ברכות והשנים המתוקות של תחילת העשרים העתיד של יעל נראה סלול, יאיר היה בשיעור ה' והם תכננו להתחתן בקיץ הקרוב. היא תמיד חלמה את עצמה מתחתנת בחתונת בוקר בראש חודש אלול.

*

"דווקא היום הייתי מבולבלת ולא קוהרנטית, אני פשוט לא מבינה מה קרה לי, כאילו כל הקשרים שלי במוח התנתקו" דיווחה יעל להדס בשיחת הטלפון הפחות או יותר קבועה שלהן באותו היום. "נשמע נורא, אבל אני בטוחה שהם יודעים שאת עדיין לומדת את התפקיד וזה בסדר" השיבה יעל והמשיכה "אני עדיין על אותו התיק, באופן כללי אין בגזרה הזו שום חדש, אבל בפגישה עם ירון נקרעתי מצחוק, את חייבת לשמוע". בעוד הדס מספר על הפגישה במשרד שינדרובסקי-אדרת ושות' חשבה יעל איך לאחר שהדס סיימה ארבע שנים במשפטים-עו"ס בהר הצופים וכבר הייתה אמא לבארי החמוד היא נטשה את התכנונים שלה והפכה לעורכת דין מסחרית מן השורה. "ובארי הבוקר היה כזה מתוק, את לא מבינה יעל" יעל הקשיבה לסיפורים של הדס בעודה הולכת ברחובות ירושלים הקרים, נדמה היה לה שעוד רגע קופא הדם בעורקים שלה. "בקיצור הדס, דווקא נשמע שהפגישה עם ירון הייתה מצויינת ותגיעו להבנות ותהיה פשרה בתיק הזה, לא?" יעל תמיד הרגישה מופתעת איך היא למדה מהר את הטרמינולוגיה הזו. "כן, את צודקת לגמרי, אני צריכה להיות מרוצה, למרות שחשבתי שאולי יכולתי להשיג ללקוח הצעה טובה יותר, אין דבר, הסיפור כבר גמור" יעל חייכה "אז אפשר לומר לך כל הכבוד הדסי?" "כמעט" ענתה הדס. "טוב, יעלי מותק אני כמעט בבית ואני מזכירה לך שבשבת הקרובה את אצלנו, ושאני אוהבת אותך", "ביי". יעל נשמה עמוק, מדהים, אמרה לעצמה, אני חשבתי שאהיה מורה מצויינת ולא מצאתי את עצמי בהוראה בכלל, וחתכתי מהר מאוד לתואר שני ולמשרד הזה.

*

"בקיצור, זה הרבה יותר מורכב ממה שחשבתי כל הסיפור הזה, אני בכלל לא יודע איך ממשיכים משם, ובכלל, כל הקטע הזה של אקדמיה מול ישיבה, וחלומות, ועתיד". יואב הפסיק כדי לנשום, וקיווה למצוא אצל יאיר איזו מחשבה מרחיבת דעת, הימים האחרונים גרמו לו להרגיש שדעתו בעיקר מצומצמת. יואב היה בשיעור ו', החברותא הבוגרת של יאיר שקמה לתחייה בעת שחזר יאיר מהשירות הצבאי. ממערכת יחסים של בוגר-צעיר הפכו עם הזמן השניים לחברים טובים. משראה יואב שיאיר שקוע בשלו אמר "יאיר, אתה איתי בכלל?" יאיר הסמיק, הביט ביואב בריכוז ואמר "נראה לי שלא"

"אחי, איפה אתה"

יאיר ציחקק במבוכה וענה "עם יעל".

"די, נו, ספר לי עליה, הגיע הזמן לא?"

יאיר נאנח "היא נפלאה" ובתזמון מושלם שמה הופיע על מסך המכשיר הנייד שלו. "והיא מתקשרת, מצטער, חייב לענות, נדבר".

יואב הסתכל מרחוק על יאיר מנהל שיחת לילה מחוץ לפנימייה, הוא חשב על התחושה הזו, שמאוד מאוד קר בחוץ אבל הקור בכלל לא נוגע, משהו בו התגעגע.

*

יעל החזיקה ערימת מסמכים ועלתה בגרם המדרגות אל עבר החדר של בנות השירות, מבעד לדלת היא שמעה אותן מדברות.

"זו חברה שלי, ירדן, היא לומדת במדרשת תגל"

"מגניב, מכירה את אפרת"

"כן, בטח"

"יאא, איזה כייף לכן שאתן ביחד, ספרי איך שם"

כששמעה את השם יעל נעצרה, היא הקשיבה לירדן מתארת את הלימודים ואת האווירה, היא הרגישה איך היא חוזרת אחורה, לימים אחרים.

*

יש פער של חצי שעה מסיום סדר ערב אצלה לסיום סדר ערב אצלו, הדס והיא למדו לנצל את שלושים הדקות הללו עד תום. הן ירדו מבית המדרש אל עבר החדר של הדס, שם הן תפטפטנה עד שיאיר יתקשר.

"נראה לך שתתחתנו?" שאלה אותה הדס.

"אני בטוחה" ענתה יעל, "לא תמיד צריך לעבור מסע מפרך, לפעמים זה פשוט מצליח". לפתע יעל הרגישה לא כל כך נעים, היא ידעה שהדס חושבת מה יהא חלקה. "הדס, אני בטוחה שגם אצלך זה יהיה פשוט, את תראי".

"אין אצלי דברים פשוטים, הכל מתעקש להסתבך אצלי כל הזמן." אמרה הדס "אבל זה בסדר" המשיכה, "אני לומדת לשמוח בזה, לאהוב את זה. לא אכפת לי שיהיה מסובך, כרגע אני בכלל מתפללת שיהיה".

יעל והדס הביטו זו בזו, יעל נשמה עמוק ואמרה"אני בטוחה, בעזרת ה'". יעל חייכה והדס הביטה בה מהורהרת. "תגידי יעל, את מאוהבת?" הד ידעה שזה נושא רציני לפתוח, ולא ידעה אם יש להן מספיק זמן, הטלפון של יעל הבהב, יעל ענתה "יאיר, אני כבר חוזרת אלייך, סליחה". יעל מיקדה את מבטה בהדס וענתה לה "אני חושבת שכן, אבל לא בטוחה".

"וזה מלחיץ אותך?"

"לא, יש לנו עוד זמן"

הן הביטו זו בזו שוב, ושתקו.

"נראה לי תתקשרי אליו"

"כן, את צודקת, נדבר"

יעל נמלטה מהחדר, הדס תהתה אם הן עלו על מוקש או שהיא סתם דרמטית.

*

"אי אפשר להחזיר את הזמן לאחור, יש דברים שלעולם לא ישובות להיות כמו שהיו, אני לא אהיה בת 20 שוב" אמרה לעצמה יעל בעודה מנסה להשיב את עצמה למשרד, לעבודה ולמשימות שלה. היא הניחה את ערימת הניירת לטיפול בנות השירות בחדרן. והאיצה בעצמה לשוב לעבודה. יש לה עוד כמה ישיבות היום והיא רוצה לסיים לכתוב את תוכנית הפעולה של השלב הבא, ולתקן את חוות הדעת על השלב הקודם. וכמובן, איך היא שכחה, עוד שבועיים יש לה הערכת עובד, כאילו שאין עליה מספיק לחץ. היא השתדלה להיות כמה שיותר יעילה היום. לקראת הצהריים הטלפון שלה צילצל, הדס, היא תהתה מדוע בשעה כזו וענתה.

"היי, מה קורה"

"טוב, מה איתך? מה קרה שאת מתקשרת בשעה כזו?"

"יעלי, אני בעליון היום, קבענו לצהריים, שכחת"

"אויש, איזה סתומה אני"

"לא נורא, עוד אפשר לתקן?"

יעל חייכה "כן, בטח, נקבע בסינמה עוד רבע שעה?"

"מצויין" ענתה הדס.

*

סדר ערב אחד הדס שמה לב שהן כבר מפטפטות שעה וחצי, היא התלבטה אם לשאול או להתעלם. בחוץ כבר התחיל להתחמם והן ישבו ליד החלונות הגדולים שמחוץ לבית המדרש, שתו קפה והביטו החוצה.

"יעל, אני לא רוצה להיות חודרנית אבל הכל בסדר בינך לבין יאיר?"

"זה בסדר, ידעתי שתשאלי"

"ואת רוצה לענות? את ממש לא חייבת"

"נראה לי שניפרד בסוף"

הן שתקו לכמה דקות, הדס נשמה עמוק.

"זה קשור למה שאז דיברנו?"

"בעקיפין" הדס התלבטה עם יעל מתחמקת ונתנה לשתיקה להזדחל ביניהן.

"כלומר" המשיכה יעל "אנחנו אוהבים זה את זו באמת, אבל כנראה שזה לא מספיק".

"מזתומרת?"

"שאנחנו, כלומר בעיקר הוא, לא מספיק בטוחים שזה זה"

"אני לא מבינה, את אוהבת אותו, הוא אוהב אותך, מה הקטע?"

בעיניים של יעל ניקוו דמעות.

"כנראה שהאהבה הזו לא מספיקה לו"

הדס חיבקה את יעל, מנסה להיות איתה בכל הכאב הזה.

"הוא דפוק, בחיי שהוא דפוק" לחשה לה וליטפה אותה.

*

"בקיצור, היה דיון מגניב ממש"

"מה זה היה"

"סתם, ערר על טענות מקדמיות, נראה לי הם בדקו את השטח"

"והתוצאה?"

"השופטים לא התרשמו כל כך, זרקו אוף דה רקורד שנסיים את זה בפשרה"

"טוב ליהודים או רע ליהודים"

"מעולה ליהודים"

יעל חייכה, השנים שעברו על שתיהן גרמו לה להבין היטב בנבכי מערכת המשפט.

"זוכרת מה חשבנו לפני 10 שנים שנעשה?" שאלה יעל.

"כן, בטח, את חשבת שתיהי מורה ואני חשבתי שאתעסק עם נערים מאתגרים"

"ואיפה אנחנו היום?"

"במקום לא רע"

"כלומר?"

"כלומר, את הבנת שאת לא מורה טובה, אבל מצאת מקצוע ערכי שאת טובה בו, ואני גיליתי שאני מעדיפה משפטים על עו"ס ושמשפט פלילי רחוק מלהיות המשימה הכי מאתגרת בעולם המשפט, ואני עושה את התפקיד שלי בצורה טובה וערכית."

"את בעצמך אמרת פעם שיותר קל לעבוד את ה' בפרקליטות"

"אני עומדת מאחורי זה, אבל זה האתגר שבחרתי בו, למצוא משמעות במקצוע שעוסק בהמון כסף של כאלה שיש להם יותר מידי כסף, וזה לא קל." הדס נשמה עמוק "וחוצמזה, שאני מצליחה לרתום את כישורי העובדת סוציאלית שלי למי שבכלל לא יודעים שהם זקוקים לאחת, כסף לא פותר בעיות אחרות יעלי, ויש בעיות שהוא רק מעמיק."

"אני חושבת הרבה בזמן האחרון על עשר השנים שחלפו"

"ו?"

"אני מרגישה שאני מאבדת את זה, העתיד שלי נראה אז סלול ואחר, ואני מרגישה שבאיזשהו שלב פניתי פנייה חדה שכבר אי אפשר לחזור ממנה."

הן שתקו.

יעל נשמה עמוק ואמרה "אני לא מבינה, את רוצה לחזור לחוויות הסופר מתסכלות מההוראה? בשביל מה"

"לא הבנת, יאיר ואני לא נחזור"

יעל שתקה לרגע, והמשיכה. "התפללתי שיחזור, שיבין שעשה את טעות חייו. חצי שנה אחר כך הם כבר היו נשואים, הוא מצא את האהבה שהוא כל כך חיפש." את המילים האחרונות יעל אמרה כמעט בלחש, ובכאב גדול.

"אוף יעלי, זה כל כך לא הוגן שזה עדיין רודף אותך, עבר עשור."

"לא אהבתי ככה מאז, אבל הוא כבר אהב יותר, את מבינה?"

"יעלי, זה יסתדר בסוף, אבל את חייבת לשחרר."

*

איך מבינים שאהבה נגמרת? או בעצם, היא לא נגמרה, היא פשוט לא הייתה מספיק גדולה? יעל הייתה מבולבלת לחלוטין, היא רק ידעה דבר אחד, היא ויאיר פשוט לא יתחתנו, זה כבר לא יהיה. היא הרגישה איך אין לה אוויר, איך הכל מתמוטט. היא הסתכלה על העיניים הטובות שלו מוצפות בדמעות ונתנה לכאב לחלחל בה, מחר היא ויאיר כבר יהיו לא. היא לא זכרה איך הגיעה באותו הלילה לבית שלה, איך התמוטטה אל תוך המיטה והרגישה שלא נותר לה למה לחיות, את הבוקר בו הופיעה הדס בלי מילים על סף הבית והן היו יחד כל היום.

*

הדס הושיטה את היד שלה ותפסה את ידה של יעל.

"יעלי, יהיה בסדר, באמת, יש תהליכים שלוקחים זמן."

"זוכרת שכבר היינו במצב הפוך?"

"כן, אבל זה רצון ה' כנראה."

"נו באמת."

"באמת באמת."

הן שתקו, הדס לחצה את ידה של יעל והרפתה.

"אני אוהבת אותך" אמרה הדס.

בדרך חזרה, יעל תהתה בליבה אם היא מסוגלת לאהוב שוב, אם היא מוכנה לתת למישהו את האפשרות להפוך את האהבה שלה ליאיר להיסטוריה. היא הרגישה שהאהבה שלה ליאיר חיה בתוכה, ושהיא צריכה  אתה המפתח לשלב הבא, כמו במשחק מחשב.

בערב, היא ישבה על קפה עם יערה.

"10 שנים אני בעצם באותו המקום".

"אני לא בטוחה שאת צודקת מבחנה אובייקטיבית, אבל זו החוויה שלך אז נניח לזה. איך לדעתך את זזה?"

"אני צריכה להתקשר ליאיר, לסגור את הכל."

"את מסוגלת?"

"אני צריכה ללמוד להיות."

אלף פעם ניסחה יעל את הודעת הוואצאפ הזו, ניסחה ומחקה וניסחה ומחקה, בסוף החליטה שיהא פשוט מתקשרת.

הטלפון צלצל, היא התפללה שהוא לא יענה.

"שלום"

"יאיר?"

"כן"

"מדברת יעל קורן, יש לך זמן?"

יעל ניסתה להתמקד בלנשום, הלב שלה דפק מהר, מאוד מהר.

"יעל, וואו, שנים, אני אשמח לדבר איתך אבל אני רוצה להיות פנוי ומרוכז, אפשר חצי שעה?"

"אוקיי"

דחייה של חצי שעה, יעל לא ידעה את נפשה. בדיוק 30 דקות לאחר מכן הוא התקשר.

"היי יעל"

"היי"

הייתה שתיקה של מבוכה.

"התקשרת"

"כן, אני..." יעל הרגישה שהיא רוצה ברגע זה לנתק את השיחה.

מהצד השני של הקו, יאיר הרגיש את המבוכה שלה.

"אז מה שלומך יעל? מה את עושה היום?"

"עובדת במשרד העבודה והרווחה, ואתה?"

"התמחות בפסיכולוגיה, הסיוט בהתגלמותו"

"וואלה, ומה שלום שירה?"

"מצויין, אנחנו גרים קרוב להדס, אתן בקשר?"

"כן ברור, מצחיק שאתה זוכר"

"כן"

יעל נשמה עמוק, היא ידעה שהיא חייבת לעשות את זה, בראש כבר היו מוכנות המילים. היא ידעה שהיא חייבת, חייבת להגיד אותן.

"יאיר, אני יודעת שזה מוזר, אבל רציתי לסגור מעגל, אני מרגישה שבפרידה ההיא משהו לא נסגר אצלי עד הסוף"

"איך אפשר לסגור?"

"אני רוצה לומר תודה, החודשים שחלקנו היו נעימים וטובים, התפתחתי מאוד."

"תודה לך, הרבה ממה שאני היום זה בזכותך"

יעל הופתעה מעט, ושמחה בו זמנית. משהו ביעל השתחרר, היא נשמה עמוק, את הקשה מכל היא עדיין לא אמרה.

"אני רוצה לומר לך בפעם האחרונה שאהבתי אותך מאוד"

"אני יודע, אני מעריך את זה מאוד, אהבתי אותך יעל, אבל זה לא הבשיל."

"אני יודעת, תודה יאיר, הייתי צריכה לשמוע את זה."

"תודה שהתקשרת יעל, נראה לי שממרחק הזמן כנראה שהיו דברים שהיו צריכים להיאמר, למרות שחשבתי שאמרנו אז הכל. את יקרה לי, אני רוצה שתגידי שלום כשאת באזור, אני לא מחקתי אותך ואת אל תמחקי אותי."

"תודה יאיר"

"ועוד משהו"

הלב של יעל דפק בעוצמה.

"מה?"

"חשבתי על זה הרבה זמן, זוכרת את יואב?"

"בטח"

"אז נראה לי שכדאי שתצאו"

יעל הופתעה.

"זה יכול להיות מעניין, הוא פנוי ובעניין?"

"מה נראה לך עשיתי חצי שעה"

הם צחקו.

"נראה לי נלך על זה"

"מגניב"

"תודה יאיר"

"תודה לך יעל, בהצלחה"

"להתראות"

יעל נשמה עמוק וחייכה, כשהביטה במראה היא ראתה כמה היא דומעת, אבל בפנים היא הרגישה הקלה ואת התקווה מזדחלת אל תוכה. היא שטפה את הפנים וישבה זקופה על המיטה.

על הצג המתינה לה הודעה מיואב.





© כל הזכויות ליצירה שמורות לגמד ענק 14
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
ג´ אדר ב´ ה´תשע"ט  
השם ישמור! זה המשלוח המושקע ביותר שחזיתי מעודי, והוא מקסים!
ג´ אדר ב´ ה´תשע"ט  
ג´ אדר ב´ ה´תשע"ט  
אבל אני אשאיר אותו חסוי בינתיים
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד