בנושא
בכרם
חדשות
 
מעגלים / מפרש
בביכורים מאז ל´ כסליו ה´תשע"ט

 הזמן הוא מוצש, המקום הוא הסלון. יש שולחן, עליו מפה לבנה ושאריות משבת. גבר בחולצה לבנה יושב על הספה ומעיין בפנקס ורוד קטן, נערה בטרנינג ומשקפיים משעינה רגל אחת על השולחן. האור דלוק. הרדיו מזמזם שירים ישנים.

 "רגע, לאיזה חודש שייכת השורה הזאת.. איך הרישום מסתדר עם התאריך? בוא נראה.." הגבר ממלמל לעצמו וסופר באצבעותיו את החודשים. "אם עכשיו העשרים באוקטובר, חודש לפני, ספטמבר, השש עשרה. טוב," עיניו פונות אל הנערה. "בחודש הזה קיבלת את הכסף."

 "לא אני לא מבינה, עכשיו אני צריכה ללמד אותך חשבון של כיתה ב'? תראה מה כתוב - בחודש הקודם כן, החודש הזה לא. במפורש, הנה, בטור של ההכנסות." הטון מאופק, אבל לא קשה לזהות את התסכול שממלא את המילים ומשתחל לחללים שביניהן. המהירות בה היא עונה מעידה גם כן על סערה שכפסע ממנה.

 הגבר בוחר להתעלם מהעלבון וממשיך בתחקירו. אחרי מספר שניות מעיף מבט בשעונו, נזכר ש"יש לי עוד את הבר מצווה הזאת להגיע אליה" ונעלם במסדרון. הנערה שנשארה לבדה לבהות בקעריות הסלטים החצי גמורות פולטת לעצמה, "נמאס כבר. אפשר לחשוב שיש לי יצרים בלתי נשלטים לבזבוז כסף, עם כל החקירות והדיווחים האלה", הטון עולה לאיטו ומגיע לצעקה כמעט. "אני מוציאה רק כשצריך, מקמצנת איפה שיש אפשרות. למה אי אפשר שפשוט תתנו לי כסף כשאני צריכה כמו הורים נורמלים?!"

 היא לא חושבת שמישהו באמת יקשיב לה, ובטח לא שיטרח לענות, לכן היא מופתעת לשמוע קול נמוך מתקרב. "מה זו ההתגוננות הזאת, אף אחד לא תוקף אותך" מצנן הגבר שחזר למקומו את דבריה וממשיך להתעסק בפנקס. "תפסיקי לפרש הכל כתקיפה. זאת את שבוחרת להיות מותקפת במקום ל--", את ההמשך היא לא שומעת. היא קמה והולכת לכיוון החדר שלה, בניסיון לעשות זאת בפשטות ולא כמעשה מתבגר אופייני. באמצע הדרך מבזיק בראשה משפט. אקט מצד גבר יכול להיחשב מיני ומטריד גם אם מבחינתו לא קרה כלום, הדבר היחיד שמשנה הוא אם האישה אומרת שהרגישה הטרדה.

 היא מתחילה לחזור לסלון כדי להטיח בו את זה, אבל כשמגיעה ומנסה לפתוח את הפה עיניה מוצפות. היא בולעת רוק, מלמלת לעבר מבטו "לא משנה" רפה וחוזרת למבטחי החדר.

*

 הזמן הוא ערב שבת, המקום הוא החדר. מתבגרת מקולחת רוקדת לעצמה לצלילי מנגינות מדיסק שקיבלה מתנה לחנוכה. בחוץ רוחות. כשהיא עוצרת לרגעים של שקט היא שומעת אותן דרך הסדקים שבין החלון לקיר. מסתרקת. בוחרת טרנינג, חולצה דקה. מכבה את המזגן וחושבת שנחמד להתחמם מריקוד כשבחוץ סערה. היא מתלבטת אם ללבוש גרביים עבות, אם לשיר, אם לישון. מסובבת את המפתח בחור ופותחת. שמה אצבע על המתג בכוונה לכבות את האור ושומעת את אמה מהמקלחת קוראת לו בשם, וכמו תמיד ברגעים שעוד ישוחזרו הזמן מאט וחתיכה של שקט שטה באוויר לפני שהוא עונה. הנערה מחזירה את היד, סוגרת את הדלת וחוזרת פנימה. המחשבות שלה לא מסודרות במילים, הלב שלה צורח, הראש שלה מסתובב סביב הזנב של עצמו. כשהיא נרגעת המילים חוזרות, מתגבשות. היא אומרת לעצמה שיש פה דפוס בהיר, ואז מתחרטת. מדמיינת בהבזק את הראש נדפק בקיר מהתסכול. היא תוהה מה עוזרים ההסברים, ועונה, חיים שלך מוכיחים. ולא מבינה.

 אמא שלה דופקת, היא לא עונה. הראשונה ממשיכה, מודיעה על הכביסה ושהיא תולה. ושייפול. לבת אין סבלנות. היא כותבת, היא עייפה, מפטירה: בסדר נו. ומתחרטת.

 נערה שוכבת בין הכבשים הלא קיימות, מדמיינת שעשויה מדמעות אטומות, ממקביליות. היא זויות מתחלפות, מתאימות, נגדיות. ושוב לא מבינה, ושוב עייפות.

 

--

(נכתב לפני שנה. זה חורף, למצוא דברים במחברות ישנות)

 

 



בעיות תקשורת חורף

© כל הזכויות ליצירה שמורות למפרש
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
י"ג טבת ה´תשע"ט  
אבל יש פה חורף, והרבה תסכול.
ז´ שבט ה´תשע"ט  
אופ, לא הבנתי.
אני חוששת שזה לא בגלל איכות היצירה אלא בגלל איכות ההבנה שלי..
אשמח להסבר במסרש (אם מותר לבקש דבר כזה בכלל?...) כי התחושות והתיאורים מעולים. ממש.
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד