בנושא
בכרם
חדשות
 
מותר לאהוב / סוס מפלסטיק
בביכורים מאז כ"ד כסליו ה´תשע"ט

אַל תֵּלְכִי
תַּעַצְרִי. תַּפְסִיקִי לָרוּץ מַהֵר כָּל כָּךְ
אַל תִּרְדְּפִי אַחֲרֵי מָּה שֶׁכְּלָל לֹא יִשָּׁכַח. שַׁחְרְרִי
אוֹתוֹ לָלֶכֶת, אִם רַק תִּתְּנִי הוּא גַּם יָעוּף [אַתְּ לֹא
יְכוֹלָה. גַּם אִם תִּרְצִי. עִנְיָן כָּזֶה שֶׁל גּוּף, לְהִשָּׁאֵר
נָטוּעַ בָּאֲדָמָה כְּאִלּוּ אֵין לְאָן לָלֶכֶת כְּאִלּוּ אִם
לֹא יִתֵּן לָךְ לִרְקֹד לֹא תִּהְיֶה שַׁלֶּכֶת]

בַּשָּׂדֶה
אַלְפֵי מוֹקְשִׁים כְּמוֹ מַלְכֹּדֶת אֵשׁ כָּל צַעַד
שֶׁתַּעֲשִׂי יִגְרֹר חֻרְבָּן. אֶפְשָׁר לְהִתְיָאֵשׁ.
אוֹ לַחֲצוֹת אֶת הַשָּׂדֶה בְּרִיצָה רַק לֹא לִפֹּל
אֶפְשָׁר לְהִפָּצַע וְאֶפְשָׁר בִּזְהִירוּת לִסְלֹל שְׁבִיל
עָקֵב בְּצַד אֲגוּדָל לִלְמֹד אֶת הַדֶּרֶךְ לְנַסּוֹת
לִרְאוֹת [אֶפְשָׁר בִּכְלָל?] בְּעֵרֶךְ אֵיפֹה יֵשׁ מוֹקֵשׁ
לְנַסּוֹת וּלְקוֹשֵׁשׁ מֵידָע לְאַט. לִטְעוֹת לְהִתְפּוֹצֵץ
לְהִשָּׂרֵף מְעַט לְטַפֵּל בַּכְּוִיוֹת שֶׁעָשִׂיתָ לָךְ לִתְפֹּר
לִלְבֹּשׁ בֶּגֶד חָדָשׁ לְהַעֲלוֹת עַל שְׂפָתַיִם חִיּוּךְ נוֹטֵף
דְּבַשׁ. [כְּאִלּוּ שֶׁכָּכָה יִכְאַב פָּחוֹת וְאַתְּ
תַּגִּיעִי לִמְקוֹמוֹת רְחוֹקִים. תָּמִיד אָמַרְתְּ שֶׁיּוֹתֵר
קַל אִם בִּמְקוֹם לִבְכּוֹת צוֹחֲקִים]

לְבַדֵּךְ
כְּבָר קָשֶׁה עִם כָּל הַלֶּבָד הַזֶּה
אִם רַק הָיִית מַאֲמִינָה בָּךְ קְצָת אוּלַי
אַתְּ וְעַצְמֵךְ הֱיִיתֶן מִסְתַּדְּרוֹת בַּסּוֹף בְּיַחַד
כּוֹשְׁלוֹת וְקָמוֹת קָמוֹת וְשׁוּב כּוֹשְׁלוֹת מְצַפְצְפוֹת
עַל הַפַּחַד. אִישׁ אֶחָד הִבְטִיחַ פַּעַם שֶׁהַמַּלְאָכִים
עוֹד פֹּה מַמָּשׁ מִתְהַלְּכִים. תּוֹשִׁיטִי יָד תַּאֲמִינִי
[הָאִישׁ הִבְטִיחַ שֶׁנִּשְׁאֲרוּ גַּם אֲנָשִׁים
טוֹבִים]



אַל חישוב מסלול מחדש לבד שדה מוקשים

© כל הזכויות ליצירה שמורות לסוס מפלסטיק
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
כ"ז כסליו ה´תשע"ט  
ממש שברירי. גם הסוף כאילו לא יודע מה יבוא.
אני רוצה סתם לתהות לגבי כל העניין של סגנון הכתיבה הנפוץ היום, במיוחד בביכו. לא אומר שזה לא נעשה היטב, ובהחלט מבין שרצף מחשבות ומלמול לעצמי ממש מתמטי טוב במילים דחוסות וחסרות סדירות, אבל יש איזה אובדן היופי של השיר, לדעתי.
מחוויה אישית, אני לפעמים מרגיש שהסדר, דרך משקל, חריזה או גם וגם, כופה עלינו תפניות בלתי-צפויות, שעושות את השיר למשהו מחוץ לידיים שלנו.
אני טוען את כל זה, כי באמת קשה לי עם זה שבאמת יש הפרש בין שירים מסודרים לבין חופשיים יותר מבחינת תוכן, ולא רק אסתטיקה.
אני לא יודע להגיד איך השיר הזה היה אם היה נכתב באופן יותר ממובנה (אם נאמר את האמת, זה כבר לא היה אותו השיר), אבל סתם רציתי להעלות מחשבה בעניין.
סליחה אם מרגיש שיצאתי נגד השיר או נגדך. ממש ממש לא
וגם תודה על השיר.
כ"ז כסליו ה´תשע"ט  
טוב, אמרתי לך כבר, אני אוהבת את זה. את השטף, החרוזים מדי פעם שלא באים בצורה מובנה, מסודרת וצפויה מראש. היה רגע אחד שמשהו הרגיש לי בו תקוע- בבית השני, "לראות בערך איפה יש מוקש", קצת ירידה במשלב הלשוני שתוקעת את הרצף לשניה. אבל אולי סתם תחושה שלי.

בילי, זה נורא מעניין מה שאתה אומר. הייתי רוצה להתנסות בסדנה כזו שההנחיה תהיה הגבלות של חריזה, משקל ואולי גם תוכן, ולנסות לכתוב ככה. הנטיה הטבעית שלי היא להתנגד לאסתטיקה מהסוג המסודר מדי, שורות קצרצרות, חריזה מובנית וקו לוגי ברור מאוד. אבל אמרת שזה דווקא כופה תפניות ואני תוהה איך לעשות את זה, מסקרן
כ"ט כסליו ה´תשע"ט  
ולגבי הדיון פה - בעיני יש פה שתי תנועות שחשוב להשתלם בהן. מצד אחד להכיר מבנים ספרותיים רחבים, כולל חריזה משקל ומילים עמוקות. מצד שני לדעת לשחרר ולא להיות כבולים לאסתטיקה גרידא. כותב שלא מתחדד בשתיהן נעשה אחד משניים: טכנוקרט חסר-נשמה, או ליריקן שהשירים שלו נראים ונשמעים אותו דבר.
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד