בְּסַךְ הַכֹּל טוֹב לִי
אֲנָשִׁים בַּיִת גִּנָּה שֻׁלְחָן
בְּסַךְ הַכֹּל בָּרוּךְ הַשֵּׁם הַכֹּל מְצוּיָן
רַק הַשֶּׁקֶט קְצָת חָסֵר פֹּה בַּשְּׁכוּנָה
הָזוּ. מִישֶׁהוּ אָמַר לִי שֶׁמִּזְבֵּחַ
כְּבָר לֹא מוֹרִיד דְּמָעוֹת עָלֵינוּ
הוּא מִתְיַיפֵּחַ בִּזְעָקוֹת שֶׁבֶר נוֹשֵׁךְ
שְׂפָתָיו טוֹמֵן רֹאשׁוֹ בַּכַּר
זֶה נָכוֹן. שׁוֹמְעִים אוֹתוֹ עַד כָּאן.
אֶתְמוֹל עַל הָעַרְסָל לִקְרַאת הַשְּׁקִיעָה
עִם כּוֹס יַיִן לָבָן וְחִיּוּךְ מְשֻׁפָּץ
שָׁמַעְתִּי אוֹתוֹ. אֶת הַבֶּכִי הַמַּר
וְהַלֹּא מְנֻמָּס, אֶת הַמְלִיחוּת הָרְטֻבָּה
שֶׁזָּלְגָה לוֹ עַל הַזָּהָב הַמַּבְרִיק.
עַד עַכְשָׁו אֲנִי מְנַסֶּה לִמְחוֹת
אוֹתָהּ מִלְּחָיַי