בנושא
בכרם
חדשות
 
רגליי ניצבות / ככיסוף
בביכורים מאז ו´ תמוז ה´תשע"ח

רגליי ניצבות שקועות באדמה הלחה,

כשתי יתדות הנעוצות בקרקע

כעץ שתול על פלגי מים קדושים

רגליי נושמות, שותות כל רגב כל פיסה

אדמה קדושה, אדמה חיה

גופי מצטמרר ספק מהקור ספק מהעוצמה, ממך...

ואת, מתחתיי,

מרגיש אני בעומק שחזרתי

כמו אחרי פרידה גדולה וארוכה מארוסתי ליל הכלולות

ואת יודעת שזה לא היה בשליטתי, בשליטתנו

את זוכרת את אותו לילה ארור איך ניתקו ידינו נוצר קרע ניתוק

ועוד הספקתי לראות את מבטך שעד היום חרוט בתוכי...

ולמרות כל הזמן לא שכחתי, לא יכולתי לשכוח כולן היו קשות דוקרות, לא היו את!

והנה חזרתי. ואת..מקבלת אותי באהבה בהשתוקקות עמומה ואני חש זאת מכף רגל עד ראש

אשתי, אימי, אהובתי! חזרתי!

אפילו לא צריך לדבר לא צריך להסביר

יודע אני שלמרות הזמן הרב חיכית לי ולא נתת לשום אחר להפרות אותך

המתנת דוממת שוממה מחכה רק לנו...

 

ורגליי שקועות שומעות את קולך את קול זעקת בנייך שחיים בתוכך, שמתו למענך...

ואת רוויה בדם, דם של כאב מלחמות ואש

אין זה נכון זהו דם של לידה מהול כאב וסבל אבל זה משמח משם צומחים החיים

את שומעת? תחזיקי מעמד עוד בעיטה בבטן עוד ציר אחרון וזה נגמר

נשבע לך אהובתי אני לא אאכזב אותך, לא עוד, לעולם!

אני יודע שזה לא נראה כך צריך להאמין לנסות לחוש

אני מרגיש זאת למרות כל הריקבון מסביב

זה קרוב עוד טיפה

הלא ככה זה צריך להיעשות כשזרע נרקב זה אומר שבקרוב יצמח ממנו פרי,

שתצמח ממנו גאולה!





© כל הזכויות ליצירה שמורות לככיסוף
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
ו´ תמוז ה´תשע"ח  
אני כבר לא נכנסת הרבה לאתר פה ואיכשהו נגררתי להגיב.
יש פה פואטיקה גם אם לא ממש מיומנת, אבל הכתיבה צלולה, בוטחת, ישירה.
וזה מטופש אבל אני נוסעת באוטובוס קוראת ספק קטע ספק שיר של אדם זר אנונימי ופתאום בוכה בוכה.
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד