לֹא קָרַמְתִּי אוֹר וָעֶצֶם
לֹא קָרַצְתִּי אָיִּן
לֹא הוֹלַכְתִּי כָּל
לֹא חִלַּלְתִּי יוֹם כִּפּוּר
[לְתַכֵן חָלָל בִּנְשִיפוֹת
בִּשְׁאִיפוֹת
תָּו לְתָּו]
בָּאִי
שֶׁקֶט
יְהֵא הַזְּמַן קָרְבָּן
|
רק חברים בכיפה יכולים לכתוב תגובה
|
|
|
|
ט"ז סיון ה´תשע"ח  | |
יופי, מעלה חיוך. תודה |
 |
כ´ סיון ה´תשע"ח  | |
ואולי אני מבין חלק ממשחקי המילים, ומעט מעומק הקשר לתגיות, אבל מניח שיותר ממה שאני מבין עוד לא הבנתי. וזה מאוד מסקרן.
[מה שהבנתי, פחות או יותר: קרמתי אור / עור; עצם - עצמם של הדברים(?); קרצתי אין / עין; הולכתי כל / קול; - כולם רוחניים יותר מהשותף למשחק המילים. חללתי - את הקודש / בחליל; שאיפות - אויר / רצון; תו - צליל / אות; אי ושמו 'שקט'...] |
 |
כ´ סיון ה´תשע"ח  | |
[ובעיקר לאיִן של שניהם]
אני אוסיף שבשלב השני הרקע הוא הסיפור הידוע על הבעש"ט והילד עם החליל.
תודה על הקריאה ושליחת היד, זה מחמם את הלב. |
 |
כ´ סיון ה´תשע"ח  | |
אז זיהיתי את השיפור נכון! פחדתי להתיחס לזה כי חששתי לטעות. התמונה הזו קסומה בעייני... תודה |
 |
כ"ח סיון ה´תשע"ח  | |
אבל מעביר תחושה, והבית האחרון, גוועלד |
 |
ט´ תמוז ה´תשע"ח  | |
|
 |