בעזהש"י

כתף-אבן דוממת סוכה על רקפת

מאיימת עננים וברק,

בקשב אכזר, באוזן נוטה

זכרון כלימת-חיילים בחרך.

כנחם אבלים תענה הרקפת

תהגה אמריה בלאט,

ראשה המורכן יעלה דמדומים

ורושם דבריה ילהט:

"לא כלימת חיילים, לא שוטרים ערבים

שיניעו בנייך בליל

יסרקו את ראשך לשורות בניינים

יעלו לראשך בהלל,

כי צעקת אמיתות

בשפתי נערים ועולל,

יד שאוחזת באבן בתים,

בתפילה לנוקם מהולל".

כתף אבן דוממת, דומת אהרון,

רק דמעה.

כרחל ממאנת, רק עיניה מרמת,

צופיה על עופרה

קמעא.