.לא עת זאת לך שמחה לא קרואה

.הן הסכנתי דלותי ושברי

.ומה בת לך פתע להקימני מאבלי

.הן חפץ אני להתבוסס ברפש הייאוש, המטשטש כל צבע

.חפץ אני בזבלו החם והמשכיח

.ומה בת לך- רוח נקיות ואורה בקריאת שלווה ומרחב

.לעוררני להנקות ולנטוש מרבצי

עזביני לנפשי הניחיני- חזיר בעיפושו

.בהמה חסרת דעת ומכאוב

,חפשיני לעת אחרת- לעת ייצרב העצב כפלט ארוחה

.עת ילאה האף וייחנק ממרירות לענתה של הבכייה

,חפשיני לעת אחרת שמחתי הזכה

ותמצאיני נענה