המלצת העורכים
בנושא
בכרם
חדשות
 
רצוף אהבה-ב´ / אסף להד
בביכורים מאז י"ח שבט ה´תשס"ה

בליל שבת לאחר תפילת ערבית וקבלת שבת, מסורת היא מימים ימימה, שמלווים את ההולך מבית הכנסת שני מלאכים-אחד מימינו ואחד משמאלו,אחד טוב ואחד רע.

לא, אני אישית מעולם לא ראיתי את המלאכים, אבל זוהי מעין אמונה עתיקת יומין - כמו האמונה בביקורו של אליהו הנביא בליל הסדר בבתי כל היהודים בכל מקום שהם.

זוהי אמונה מהסוג שאם רוצים להאמין בה - ניתן אפילו לחוש בנוכחות העילאית של המלאכים.

 

ייתכן ופסיכולוגים יאמרו שזה קשור ברגיעה האופפת אותנו ביום שישי אחר הצהריים - כשנראה שכל המדינה מפסיקה לעבוד והולכת לנוח, הנינוחות הזו שלפני בוא שבת.

קחו אותי לדוגמא, סגן גיא, מפקד מחלקה בצנחנים - בחולצה בצבע סגול-חציל ומכנס בהיר, הולך לי לאיטי באמצע העיר, בניגוד משווע לריצות הרגילות של אמצע השבוע בתוך ענני החול והאבק של הנגב.

והמלאכים מלווים אותי, כמו איזה מלך, עד לביתי.

ושם, לפי מסורת זו, הם נכנסים לבית ומתבוננים על מראה פני הבית - האם הוא נקי, האם כולם לובשים בגדי שבת כשהם נקיים, האם השולחן ערוך ומלא בכל טוב?

אם כן, הרי המלאך הטוב מבין שניהם קופץ מיד ואומר "יהי רצון כך גם לשבת אחרת" - כלומר, יהי רצון שגם בשבת הבאה ישרור סדר מופתי ושלווה מעין זו בבית.

אם לא, הרי המלאך הרע קופץ ומברך שיהי כך גם בפעם הבאה.

ובכל מקרה,עונה המלאך השני בעל כורחו "אמן".

 

אני כבר יודע איך תראה שבת זו. תיכף אגיע הביתה וסבתא תחכה לי שם, על השולחן תהיה מפה ועליה נרות שבת, ומיד בהיכנסי היא תיגש אלי ותנשק אותי על לחיי.

זהו מנהג של סבתא מאז ומעולם, מנהג שבא לה מבית אימה.

אבל,מאז התאונה היא מקפידה מאוד על מנהגה זה.

מאז אותו לילה עצוב כשהודיעו לה שבנה היחיד משה - אבא שלי ואמא שלי נהרגו בתאונת דרכים. זה היה לילה גשום והם אחרו להגיע...

אבל, די.

 

שבת היום, אסור לשקוע בדכאון - צריך להיות שמחים, צריך לשכוח את טרדות היום-יום, ולהתרכז בשמחה. זה הדבר הגדול ביותר שלמדתי בבית - עבודת הבורא בשמחה היא נעשית (זוהי השקפת החסידים,בניגוד ל'מתנגדים'.

'צריך לשנות נושא - לחשוב על משהו אחר', אומר אצלי צד אחד במוח.

'ההיא שם באמת משהו - משהו', עוברת בי מחשבה.

'נו, זאת שהיתה באוטו', ממשיך אותו קול פנימי.

'רק עיוור לא היה רואה אותה', אני מסכים ביני לבין עצמי.

'תשכח מזה', קופץ ואומר הקול המיואש שבי, 'אתה בא מעולם אחר, בשביל שיקרה משהו היא צריכה לוותר על כל מיני דברים'.

'כמו נסיעה בשבת או בילוי של יום שישי', מסכים קול נוסף בתוכי.

'וחוץ מזה, אתה בכלל לא מכיר אותה, אז תחשוב על דברים יותר מציאותיים', מסכם אותו קול את הנושא, וסוגר את הדיון.

ואני לא הרגשתי שכבר הגעתי הביתה, הנרות מאירים והיין מוכן.



אמונה

© כל הזכויות ליצירה שמורות לאסף להד
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
 
יפה / שמחה חה חה
אהבתי לראות את המצב משתי נקודות המבט השונות. מחכה להמשך... כתיבה יפה ומסוגננת
 
מצטרפת לקטע הזה שזה ממש יפה שהראת את העניין מ-2 נק´ מבט. מחכה להמשך :)...אגב, גם הכתיבה-זורמת. אשרייך
 
כתוב היטב / רחל נ
ובעיקר מעורר סקרנות. קראתי בשקיקה.
 
תודה למגיבים / אסף להד
מאחר והפרקים הראשונים כבר נכתבו, אשתדל לסיים לעדכן אותם ולהעלות אותם מדי יום ביומו.
קריאה מהנה.
כ"ה אב ה´תשס"ה  
כתוב שצורה שמעוררת רצון / אורח/ת בביכורים
בס"S

לדעת מה ההמשך,רומן מקסים!
הלכתי לפרק ג'
כ"ה אב ה´תשס"ה  
כ"ג ניסן ה´תשס"ז  
אהבתי גם את שינוי האווירה שבא עם שינוי נקודת המבט...
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד