המלצת העורכים
בנושא
בכרם
חדשות
 
רצוף אהבה-א´ / אסף להד
בביכורים מאז י"ח שבט ה´תשס"ה

העיניים שלו.

זה הדבר הראשון שזכור לי מאותו ערב שבת.

הערב כבר ירד כשנסענו אני וטל החברה הכי טובח שלי, באוטו החדש שהיא קיבלה לרגל יום הולדתה -19 ולרגל קבלת הרשיון מההורים שלה.

ברדיו השמיעו שיר של שלמה ארצי - מה שהתאים מאוד למצב הרוח שלי, ובניגוד לשגרה הרגילה כשהייתי נוסעת עם טל בדרך כלל, הרי שהפעם היה שקט מתוח בחלל הרכב.

"נו, צאי מזה כבר. אז נפרדתם, ביג דיל, את נראית כמו ביום הזיכרון" פתחה טל במונולוג העידוד הרגיל שלה, "אתם לא הזוג הראשון שנפרד אי פעם אחרי חברות, וחוץ מזה, אם את לא מרביצה חיוך אני תיכף זורקת אותך מהאוטו שלי - אני לא אתן לך לדכא אותי גם כן", ובנימת איום זו חזרה להביט בכביש.

אבל לי ממש לא היה אכפת, אתם מכירים את ההרגשה הזיפתית הזאת אחרי שנגמרת לה חברות - ואת יואב אני מכירה מאז הגן. לא שהיינו חברים כבר אז, אבל גדלנו ביחד וזה היה די סביר שנהיה זוג.

האמת היא שדי הפתענו את כולם כשנפרדנו - כולם היו בטוחים שמיד אחרי הצבא אנחנו מתחתנים, אבל אז חזר יואב מפסטיבל ערד (אני נשארתי בבית בשביל לעזור לסבא שלי אחרי הניתוח שעבר- ויואב ירד לערד עם חברים).

ואז יואב חוזר לו ומודיע לי שהוא 'מצא את עצמו' בערד, והוא גילה שאני לא פחות ולא יותר, 'מפריעה להתפתחותו הנפשית','חונקת אותו' ועוד כל מיני שטויות.

מה יש, הוא לא יכול להגיד לי שהוא נדלק על איזה ילדונת בערד? שהשכל שלו ירד אל בין הרגליים? אני צריכה לשמוע את זה מאחרים?

ועכשיו, עוד טל נואמת לי פה נאום פמיניסטי על עצמאותה של האשה המודרנית במאה ה-20. ממש בא לי לעוף מפה לאי בודד בקצה העולם לאיזה שבוע-שבועיים, ואולי בכלל להעלם לי לכמה שנים?

 

אוי, כמעט. שכחתי להציג את עצמי, טור' ליעד (שם המשפחה חסוי מטעמי הטרדה), 'בִּיזוֹנִית' אמיתית בצה"ל (=חדשה מאוד,למי שלא יודע), 'גרושה טריה' בשוק הרווקים והרווקות של מדינת ישראל, משרתת בחיל המודיעין. כרגע ב"רגילה".

בקיצורו של סיפור אותו ערב שבת קיצי נסענו לנו טל ואני לאסוף איזה שני חבריה ששרתו עם טל בבסיס, כשאחד מהם שם עין על טל והשני בא כמלווה בשבילי.

לזכות טל יאמר שהיא השקיעה מרץ רב כדי לשכנע אותי לצאת איתה באותו ערב, ולי כאמור היו המון סיבות להסתגר בחדר ולשקוע בבכי בין הסדינים במיטה.

אבל טל חזקה ממני בשכנוע וככה מצאתי את עצמו נוסעת איתה ברכב שלה, ישובה במושב לצידה.

השיר ברדיו עמד להתחלף לו כשהתקרבנו לרמזור, ואף הוא התחלף - לאדום.

טל האטה את האוטו. על המדרכה ליד היתה שיירה של דוסים שיצאו מבית הכנסת שהיה בפינת הרחוב וצידי הכביש הפכו בבת אחת לתערובת של כחול שחור ולבן.

 

ואז, ראיתי את גיא בפעם הראשונה. ברור שלא ידעתי אז איך קוראים לו, אבל משהו בקפיצה שבה דילג על המדרגות האחרונות ביציאה מבית הכנסת, ולבושו השונה בטעמו ובצבעיו מהכחול-שחור ולבן הקבועים - גרם לי להסתכל עליו.

הוא ניגש לחבר'ה שישבו על הברזלים בכניסה לבית הכנסת, וכמו שחקן כדורסל שזה עתה נכנס למגרש, עבר אחד-אחד וברך אותם בכאפות ו'לטיפות'.

ואז,תוך כדי שיחה עם האחרון בשורה הוא הרים את מבטו לכוון שלי.

והעיניים שלו.

אתם מכירים את ההרגשה של 'יו,למה לא לבשתי את החולצה ההיא - נו, זו שבה אני נראית עשר', או, 'אם הייתי יודעת, הייתי מחכה עוד שניה מול המראה'.

ובדיוק אז, טל מעירה אותי מהחלומות שלי, ואומרת לי, "נו, ליעדוש, לאיזה סרט בא לך ללכת?", ואני מ'זה שונאת כשקוראים לי ליעדוש - אני מרגישה כמו ילדה קטנה. זה פשוט משגע אותי.

למזלי, ברגע שפניתי לעבר טל בשביל 'לפוצץ' אותה בצעקות, היא התחילה לנסוע - והרוח החזירה אלי את כל 'הברכות' שהרעפתי על טל.

 



אמונה

© כל הזכויות ליצירה שמורות לאסף להד
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
 
אהבתי / שמחה חה חה
אתה כותב במילים פשוטות יומ-יומיות, בגובה העיניים, אך עם זאת אתה שוזר אותם יפה והתוצאה מרשימה. אהבתי!
כ"ה אב ה´תשס"ה  
אני ממש ממש מסוקרנת! / אורח/ת בביכורים
בס"ד

מקסים ממש!!!!!!!
אין,כתיבה יפה..

זה תשרי,שאני אתחבר-5
כ"ה אב ה´תשס"ה  
כ"ג אב ה´תשס"ו  
ומצאתי!
אז אני אמשיך לפרק הבא..

רק דבר אחד-
(וזו דעתי בלבד)
הייתי מכניסה את ההכרות עם ליעד
לתוך הסיפור,
ולא עוצרת לרגע את הרצף
עם "אוי, כמעט שכחתי.."
ט"ז כסליו ה´תשס"ז  
התגובות כאן דדי מתאימות למה שהייתי רושמת בעצמי....
5
בלי היסוס!!
גמלי הפריע הקטע אם "אוי שכחתי להצגי ת 'צמי..."
אבל ממש יפה...
אני רצה להמשיך ליקרוא...!
כ"ג ניסן ה´תשס"ז  
נמשיך הלאה, יש לזה עתיד...
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד