בנושא
בכרם
חדשות
 
מעשה מבעל מעשה / צפור אחוזת קסם
בביכורים מאז ג´ שבט ה´תשע"ח

רחובות מדז'יבוז' הומי אדם מעלים חיוך על שפתי, ריחות בבליל של צבעים, עגלונים לצד גננים עם אנשי קומעדיא וגנבים. שגרה של חיים, שגרה של שגעון. רחובות הנהר- נחלי אמונה. אוהב אני את מדז'יבוז' על כלל גווניה. אוהב אני את שעת הבוקר הנושאת עמה קריאות רוכלים מחודשות, טריות מן הגרון שאך גמר את שנת הלילה ותפילת הבוקר. היום אצא להתבודדות, ואני כולי שמחה.

אני צועק. שמא נכון יותר לומר רק אאאאאה ארוך ומתמשך וכנה ואמיתי, ולא לדבר על עובדת היותי צועק, מבחוץ, בשניות שכזו. אאאאאה. מבפנים, ממקום מחובר לסיטואציה. פשוט צועק בגבורה. החסידים כאן, אני יודע. אף שביקשתי מנתן שלא יבקרוני בשעת ההתבודדות, נראה כי אין הדבר מן הנמנע. בנפשי מתרקם לו  פתע רעיון שיש להלביש לו צורה מסודרת, התבודדות וזעקה. את התורה הזאת אכתוב בלשוני ולא אתן לנתן ולחברים להכריע בלשונם את הניו- אנסים.

והנה שוב, רק אתמול דרשתי במעלתה של בחינת ארץ ישראל אליה הולכים סחור סחור, מגיעים- לא מגיעים, מבינים- לא מבינים. קבוצה גדולה של חסידים עלתה אליי וחשתי שהדבר יתיישב על ליבם. מפרצופיהם המבינים הסקתי שהם לא הבינו כלום. הבינו- לא הבינו, הגיעו- לא הגיעו. הרי זה כל מה שניסיתי לומר, שאי אפשר להבין, ושצריך לדעת לנהל בחכמה את חוסר היכולת הזו להבין. אבל סופסוף- אי אפשר להבין. הבנתם? כן? אם כן לא הבנתם כלום. גם הם חשבו שהבינו. זו בדיוק הנקודה.

למעשה איני יודע כלל עד כמה הם מבינים, החסידים. נתן והחברים מבינים. הם בקיאים בכתבים הרלוונטיים ועושים הרבה שיעורי בית. יתרה מכך, הם מסורים לעניין. אבל החסידים הפשוטים לא מבינים את התוכן. אמנם התוכן בדבריי אינו הכל ועיתים שהוא אף הנתח הזניח שבמנה, ועם זאת איך אפשר להתעלם ממנו. לא תמיד אני עצמי מבין. תמיד אני מבין שאני לא מבין, אבל לא תמיד אני עצמי מבין. (לפעמים רק עצמי או רק אני מבינים, אבל שאני בעצמי אבין זו מדרגה גבוהה מאוד, ולא תמיד אני כלי מספיק גדול לאור שכזה). כולם שומעים אותי כל הזמן ואיש לא שמע אותי מעולם. הוצאתי כבר רפ"ב דרשות ואני בדרך להוציא ספר שני. כה רבים קראו ושמעו וחלקו וחיוו דעה ותמכו וסתרו והאשימו, ובכל זאת איש לא שמע אותי מעולם. אני אדמו"ר, ואני עפר. נוסף על כך שאני מהלך על חבל דק ומתחתיי תהום השיגעון, ואני כולי מנסה ללכת בענווה ובזהירות שלא יפלו הצועדים אחריי ובעקבותיי, נוסף על כך אני גם מתוסכל. לא מבינים אותי. השיגעון לא מצליח להגיע לאדם הפשוט. אני מתחבט בכך כל אימת שאני מרגיש כלי קטן מדי בשביל כל האור הזה.

ואיפה פה בכלל דיבורים של אמת בכל העסק הזה, ואיפה פה בכלל מלכות, ואיפה פה בכלל המאניה-דיפרסיה, והשיגעון, והטרוף והמחלוקת. אני רוצה להתחדש.

איפה צברתי פתאום כזה יאוש, ואני בשמחה תמיד? נזכר אני בשמחה שאפפה אותי הבוקר ברחובה של עיר. משהו חייב לעבוד אחרת.

המשטח ריק. אני רוצה לאחוז את הנפש, למלא אותו באור. חכמה ומלכות משמשות להן בעירבוביא של חן ואני מחפש את הנקודה הראשונית ביותר, את הלבוש הגשמי הפשוט ביותר שיש בנמצא להלביש בו את האור. מלך. עכביש. חכם. תם. תפילה. סיפור. המעשייה פורצת ממני, פורצת מהחיים, קרניים של אור נסוכות על פניה הסתמיות והגשמיות, והרי היא כמעט כלי להחזיק את כל האור הזה. ואנוכי, ללא שופטים וללא תקנון, אני ממשיך ומספר עוד ועוד. נתן מקשיב לי קשב רב בלא לפספס אף מילה, רושם ביידיש רהוטה כל אנחה ושברון לב שלי, כל צעקה וקול צעקה, ובמאור הפנים שלנו עוברת תורה. אני מרגיש את האור החוזר אלי ממנו ומהקשב שלו, שאלמלא היה כאן, לא היו מחזירים הקירות הד נפשי שכזה. זהו המפגש האנושי ומאור הפנים שלנו . פניו מתוודות בפני את העולם הזה, ואני הצדיק. המעשייה שלי חודרת את שכבות המודע, המסתיר ממנו בגשמיותו את כל שפעת האור לעיתים, מכה בבטן הרכה את התת- מודע של נתן, וגם שלי. יום אחד עוד יאמר הפייטן: "מים עמוקים ידלם איש תבונה".



סיפורי מעשיות ר´ נחמן

© כל הזכויות ליצירה שמורות לצפור אחוזת קסם
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
א´ אדר ה´תשע"ח  
מעניין שבחרת לכתוב בגוף ראשון.
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד