אני יכול לבכות משירים טובים

 אל תוך הלילה האפור, המלא חרטות עבר.

 אני יכול לשתות את השנים עם קש לא חלול

 לעטוף את עצמי בעצמי, ברווח שבין המחשבות.

 אני יכול לרוץ לעבר ההווה המלא פחדים,

 ולקפץ למנגינות חליל רועים בשדות אחו נשכחות.

אני יכול לעצור את הדם שעולה ולא זז,

לסחוט אותו כלימון לא חתוך,

לעבר לילה עטוף כוכבים ללא סוף,

מתמונה של ואן גוך.

אני יכול לספר לך סוד שהיה בעתיד הקרוב, ולחזור בי...

אני יכול להאיר את היום בצבעי שמן על העיר הגדולה

ולצרוח את עצמי לדעת,

לשבים ולא עוברים,

 אני יכול,

 אני יכול.