בנושא
בכרם
חדשות
 
שריטות / שני פרידר
בביכורים מאז י"ג חשון ה´תשע"ח

והיא קמה ושאלה את עצמה, למה. למה גם הפעם את לא מצליחה. למה גם הפעם את הורסת. והסתכלה על המראה ושרטה קצת, אולי אם תהיה יפה קצת פחות זה יעזור לה. הרימה את הראש וצחקה בשקט. יפה, הם אומרים לה, כמו שהיום אוהבים. במקומות הנכונים, מדי פעם. שרטה עוד קצת והכאיב לה לרגע. אולי אם תחשוב שהיא יפה קצת יותר זה יעזור לה. אולי אם תחשוב שהיא בכלל זה יפתור את הכל. שנתיים לא דיברה ולא אמרה כלום. מאז שהלך היא סגרה את החלון הקטן והגיפה את התריס השבור. אפילו הוא הלך, זה שהיה לו חיוך של קפה. זה שאמר לה, למה את ככה. זה שהבטיח שיביא לה אבנים מהאגם הקטן בדנמרק, זה שחלמו לטוס אליו ובסוף רק הוא הלך. הלך ושלח תמונות בהתחלה: תראי כמה יפה פה, מיוחדת שלי קטנה, תראי כמה את מפסידה שלא באת. ואז הוא שלח רק בכתב, אמר: אני אוהב אותך, מיוחדת שלי, תראי כמה אני מפסיד שלא באת. ועברו הימים ופתאום גם זה נעלם. שאלה אותו איך האגם ואיך האוקיינוס הכחול הגדול, איך הסירה והחדר ומאיזה צד נכנס הכי הרבה אור. חיכתה שישלח לה חיוך של קפה או עיניים של שוקו, ויצחק כמו שתמיד צחק כשהפכה אותו לארוחת בוקר של איש אחד. חיכתה ועצרה וחיפשה אבל הוא כבר לא שלח, ורק אחרי שבועיים הוא אמר לה, סליחה, מיוחדת, סליחה על הכל. והיא ידעה כבר, הכירה אותו, ממזמן. ארבע שנים היא מכירה אותו ויודעת. היא אפילו לא שלו כבר, לא קטנה ולא בכלל. ואיחלה לו ליהנות ולטבוע באגם הטורקיז היפה מעל האוקיינוס בדנמרק, זה שראו פעם מזמן וחלמו לטוס אליו ובסוף רק הוא הצליח והשאיר אותה לבד. עוד שריטה בלחי שמאל, והיא כבר יודעת שוב למה גם הפעם לא תצליח. שנתיים שהיא מחניקה את כל מה שיש בפנים, אגמים שלמים של אבנים משורטטות יפות יפות, סימנים קסומים שהמים השאירו לפני שהתחילו לנזול. מדי פעם נפלה קצת אבל קמה מהר. דניאל שאל אותה, למה את בטוחה שלא יקרה כלום, תראי איך מיוחד פה ויפה. והיא הסתכלה עליו וידעה שלא כלום בעצם. מה היא בכלל. ומה הוא יעשה כשיגלה כמה היא כלום. אז אמרה לו, זה השריטה, דניאל. והוא הסתכל על לחי ימין ואמר לה, השריטה כבר בסדר, בקושי רואים. והיא חייכה בשפתיים אבל מבפנים היא הסבירה. לא זאת השריטה, קסום אחד, היא בכלל לגמרי אחרת. פעם אמא שלה שאלה אותה כל שבוע, מתי, בת שלי, מתי כבר תמצאי. בהתחלה עוד הייתה יכולה להגיד, אני קטנה, אמא, אפילו לא גדולה מספיק בשביל באמת למצוא. מותר לי לחפש קצת, להחליט מה אני רוצה ומי, לחוות ולטייל ולראות, לגלות עולמות יפים ומורכבים יותר ולעבור אותם קצת לבד ורק אז ביחד. אבל יום אחד היא קמה וגילתה שכבר אין איפה, ואין איך, ואפילו עיניים של שוקו הלך למקום אחר בלעדיה, ואם אפילו הוא הלך אז איפה התקווה שלה נמצאת. אז היא נסעה גם, עברה עולמות וחוויות כמו שתמיד אמרה שתעשה, טיפסה על הרים והלכה על שלגים וראתה אגמים בצבע טורקיז שאפילו דנמרק לא תוכל להשתוות אליהם. וצחקה ואמרה, ככה רציתי, בכלל, ככה תמיד היה לי טוב, וכולם אמרו, תראו כמה טוב לה ויפה, איך גילתה עולם וטיילה בו וסיימה עם השדים והרוחות. והיא הסתכלה עליהם ואז הלכה למראה ושרטה קצת, מאחורי האוזן או בצד של הצוואר, לפעמים הצליחה להגיע לכתף ימין קצת ליד הצלקת, איפה שלא יחשדו, וצחקה לעצמה, ואמרה בשקט כדי שלא ישמעו שהלב שלה מדבר לה, הלוואי והוא היה כאן איתי. ושנתיים עברו להן פתאום בעצם, ולאט לאט היא הפסיקה לחפש והפסיקה למצוא. מדי פעם הייתה במקום והלכה ובאה, אבל תוך כמה זמן האגם שוב התרוקן והאבנים התחילו לשרוט את הצדדים של הלב, והיא התעוררה מעוד חלום לא אמיתי, והבינה ואמרה: אני מצטערת, זה לא אתה זה אני, והם כעסו והלכו ואמרו לה, את כלום, את בלי לב, את משחקת ובאה ורוצה ופתאום את נעלמת. ולכולם היא עשתה פרצוף עצוב כזה, אחד שישכנע. לפעמים אפילו הצליחה להוריד איזה דמעה או שתיים, פעם אחת הן אפילו היו באמת. ודרור הסתכל עליה ולא האמין, חמישה חודשים את איתי ופתאום את אומרת שדי, שמעולם לא היה. ולא הבין ולא ידע, חשב שהיא בוכה מבפנים ומבחוץ, אמר שיתגעגע, שחשב שהיא האחת, שכבר סיפר לכולם והודיע, וחבל לו, באמת, אבל הוא מכבד את ההחלטה, וחייך, ואז צעק פתאום וצרח, איך את עושה לי את זה, זה לא מגיע לי, הכל אני נתתי לך, את שומעת, טיפשה אחת יפה, אני כבר גדול וצריך להתחתן וחשבתי שגם את רוצה, למה שתעשי את זה, למה. והיא בכתה, באמת הפעם, אפילו היו דמעות של אמת, ואמרה לו שהיא מצטערת, והיא גם רוצה שיהיו ביחד אבל לא יכולה. והוא חשב שהיא אומרת מהלב ולא הבין שהלב הוא אסופת אבנים כבר הרבה זמן, אסופה של ציורים של שוקו וקפה. חיפשה מקום בפנים לשריטה חדשה אבל לא הצליחה למצוא. ורעדו לה הידיים והיא כעסה על עצמה, מתי אי פעם לא הצליחה למצוא. פתאום היא חושבת קצת, לא רוצה שיראה את השריטה, הקסום שלה, לא רוצה שישאל אותה, קיבלת מכה, מיוחדת, תשמרי על עצמך שם, את יפה חבל שיהיה לך אדום, רצתה שיחשוב שהיא יפה בלי אדום ושורט, אבל הידיים שלה רעדו, והלב שלה חיסל קצת, ממתי היא מחסלת את עצמה, ממתי היא פתאום שלולית עם קצת מים. רצתה להתקשר לאמא לשאול אותה, מה עושים כשנהפכים לשלולית, אמא, מה עושים כשהאבנים מתחילות להימחק לאט לאט. אסור להן להימחק, אסור להן, אמא. הבטחתי לך שלא אמחק אותן לעולם, כמו שביקשת ממני, אז, מזמן, כשעוד הייתי בעולם קצת עצור ועצוב ונוגע. אבל לא מצאה את הכוח, ומזמן נעלמו לה המילים. מה תגיד, מה תסביר שיתקן את מה שנהרס כשעברה שם בדלת. פעם הייתה לבנה ויפה ונקייה, ריחפה בעולם של קודש וטוהר, ואז התלכלכה וגילתה את הדלת, עברה בה חזק ולא מצאה את הדרך לחזור. ובכלל, היא יודעת עכשיו, לא רצתה למצוא את הדלת לחזור. רק אמרה קצת לאמא, שהיא מחפשת, שהיא במסדרון, אמא, את לא רואה, אני מחפשת. לא יודעת מה אני רוצה למצוא בעצם. ואז מצאה אותו, או בכלל הוא מצא אותה. בואי, הוא אמר לה, והיא נתנה לו יד והלכה. ולא מבינה איך זה קרה לה. הכל רחוק מדי ולא הגיוני, לא מאמינה שזה קרה לה בכלל ואפילו. היא הייתה אמורה לחכות לעיניים של שוקו, לחיוך שלעולם לא יחזור. ככה מיטלי אמרה לה, את סתם מחכה בשביל לא למצוא לעולם. וככה גם הוא ידע, וגם דרור ואייל ודניאל וכולם ידעו בעצם. רק את לא מסוגלת לראות. מחכה לאביר שלעולם לא יגיע, קטנה שלי, מחכה לאחד שלעולם לא יבוא. ואז הוא בא, והיא לא מסוגלת. למה גם הפעם צריך להרוס. לחכות שלא ידבר, לחכות שלא יגיע, ואז היא תוכל להגיד למיטלי, ידעתי, את רואה. ידעתי שזה סתם דימיון. לא הרסתי כי לא היה מה להרוס בכלל, הכל היה בראש, האבנים תמיד צודקות, חברה שלי, הן אף פעם לא נמחקות באמת. עצמה את העיניים וראתה אותו מחייך אליה, כמו שמזמן לא ראתה. והגיעה לכתף ימין לצד הצלקת ושרטה חזק, וצעקה הרבה, אפילו קצת דם ירד וטפטף לה. היא הסתכלה על הצג, גם הוא נעלם פתאום; כבר ימים שהיא מחכה למשהו שאולי בכלל לא יגיע. אז היא שוב ידעה, וקמה ועצרה ונשמה וחשבה ויצאה רגע. מבינה שזה תמיד יהיה חסר לה. מזמן כבר הכל התייבש.



© כל הזכויות ליצירה שמורות לשני פרידר
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד