מישהו פעם אמר לי/
מיתר תלוש
בביכורים מאז י´ אלול ה´תשע"ז
לייבש רקפות. למסגר שבבי אכזבות יפות ניסיונות כל כך כושלים שכבר אפשר לקרוא לזה אומנות או חבלה. איזו מן כמעט-הצלה, איזה יופי של השתטחות על הקרקע בצורה מגושמת, מלאת תקווה (או
את שרשראות המילים האלה שנוצרות ביצירות שלך. אני קורא אותם בראש בעייפות כזאת מטושטשת. כמו התחושה הזאת של קלות ראש וחושך בעיניים שמקבלים לפעמים השקמים מהר מידי. לא יודע. משו משו ללא ספק. תודה.