בנושא
בכרם
חדשות
 
כשאמות, אל תאמרו הספד עליי / שבן
בביכורים מאז ד´ אב ה´תשע"ז

כשאמות, אל תאמרו הספד

עליי, אינני עצוב.

אל תאמרו: "הוא הלך", "הוא 

לא ישוב", "הוא היה חשוב",

"הוא נגע בחיינו".

כשאמות ואהיה לעפר, אל

תרבו בבכי. אל תאמרו:

"זה נגמר".

דבר לא נגמר יותר משהחל

בעבר.

איני מבקש שתרבו באבלות.

וקריעה, גם זאת איני מבקש. אך

הרבו בקריאה ואמרו: "הוא אמר",

"הוא סיפר על האל", "הוא

דיבר על מחר".

וחיו. חיו הרבה כאילו לא

חייתם מעולם, ברכות 

ובתוקף כמו אש

כמו ים.

הנה אני הולך בדרך

כל האדם.

כשאמות, אל תאמרו הספד עליי.

דעו שאני שם.



אבל הספד חיים מוות קריעה

© כל הזכויות ליצירה שמורות לשבן
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
כ"ה תשרי ה´תשע"ח  
מוזר לדבר על הדיבור שאחרי המוות. כאילו-יומרני להגיד לאחרים איך לחשוב עליך. בכלל, זה קודם כל, אבל במיוחד כשאתה כבר לא.
אבל כשאתה כבר לא, אתה כאילו מוריש לאחרים את המשימה שלך. ואז, אולי, מן הראוי לפחות להשאיר אי אילו הוראות.
אני מאוד אוהבת את המשימה שהשארת, את המבט הזה על העולם - החי הוא הנע, המתעורר מערות לערות אחרת, כל הזמן.
"ברכות ובתוקף
כמו אש
כמו ים".
והפרספקטיבה הרחבה מחזירה לעולם של מוות, של קיפאון - כמו כוכב עצום ובוער, איך שהוא מרחוק, רק אור דק, קר, קבוע - "דבר לא נגמר יותר משהחל בעבר".
לפעמים זו מחשבה מנחמת מאוד-מאוד, לפעמים מצערת עד בלי די. (פלא.)

תודה, על הרכות והתוקף, האש והים.

(ועוד, בסוגריים, כמובן: אני מקווה שעוד לא הגיע הזמן בשביל צוואות כאלה - שזו רק היסחפות רגעית לאולי של שם.)
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד