בנושא
בכרם
חדשות
 
על סף תהום - פרק 12 / א ב י ח י
בביכורים מאז י´ סיון ה´תשע"ז

"כל כך גועלי, כל כך בלתי מתחשב – "

" – הירגע, פיטר."

"לא, אני לא מוכן להירגע! יש דבר בסיסי שנקרא 'יחס אנושי'. הנשיא מחמיר מדי ביחסו אלינו. שמעת את התיאורים שהוא הדביק לנו?!"

"כן, שמעתי, אבל – "

" – 'לא יוצלחים' הוא אמר. 'חרפה לארצות הברית.' אין לו בושה?!"

"פיטר, אני באמת חושב שכדאי ש – "

"אל תקטע אותי, מאט, יש כאן דברים שצריכים להיאמר! אנשים כאלה לא ראויים לכהן במשרת נשיא ארצות הברית! אני כבר מההתחלה לא אהבתי אותו... אתה זוכר את היום שהוא נבחר לנשיא לפני שלוש שנים? זוכר מה אמרתי לך אז?..."

"פיטר, פשוט – "

" – בושה לארצות הברית שנבחר כזה נשיא! תמיד ידעתי שהוא יביא רק צרות!"

" – פיטר, שתוק!" צעק מאט.

פיטר נעצר והבחין במאט הקפוא שישב לפניו, כשמבטו נעוץ בדלת הכניסה מעבר לגבו של פיטר.

"נאום יפה מאוד, פיטר נוימן. למה הפסקת?"

נשימתו של פיטר נעתקה לאחר שסובב את ראשו במהירות הבזק אחורנית.

נשיא ארצות הברית, וויל מדיסון, עמד שם בכבודו ובעצמו וחייך אליהם חיוך זחוח.

"תמשיך, פיטר, זה היה מעניין," חזר על דבריו.

"כבודו – אני – " גמגם פיטר.

הנשיא הרים את ידו הימנית וסימן לו לעצור. פיטר השתתק.

"אני יודע היטב מה אתה חושב עליי, נוימן," אמר וויל, "למעשה, זו בוודאי לא הפעם הראשונה שאתה מרצה כך לפני שותפך מאט, שנאלץ לסבול אותך בשקט בכל פעם מחדש."

מאט התכווץ במקומו כששמו הוזכר, ועיניו לא משו מהנשיא.

"חבל לי על שניכם, למען האמת," המשיך הנשיא, "בשניכם היו תלויות תקוות גדולות, ומשניכם התאכזבתי באופן בלתי נסלח."

"ומדוע זכינו שנינו לביקורו של כבוד הנשיא במשרד שלנו?" קטע פיטר בנימוס מעושה.

"המשרד שלכם..." מלמל וויל ספק לעצמו ספק להם, "אני בכל פעם מופתע מחדש מהעובדה ששניכם עדיין מועסקים בבית הלבן. ליזה נתנה לכם להשתכן בחדר הזה, שהיה חדרו הקודם של מנהל התחזוקה, ואתם הוספתם מכתבה ומחשב והפכתם אותו ל'משרד' שלכם. כמה נחמד."

"כן, זה המשרד שלנו," הנהן פיטר כאילו הנשיא לא אמר שום דבר חריג, "ובדרך כלל כבודו אינו מגיע לבקר פה. הייתכן שכבוד הנשיא הטריח עצמו ובא עד כאן כדי להתנצל על דבריו הקודמים?... מה דעתך, מאט?"

מאט רק הניד בראשו בשתיקה, כמתחנן לפיטר שלא יערב אותו בזה.

הנשיא נופף בידו בביטול כלפי פיטר, "אל תבנה על זה, נוימן. אני ממשיך לעמוד מאחורי כל מילה שאמרתי קודם בחדר הסגלגל, במיוחד לאור הדברים שנשאת כאן לפני דקה," הוסיף בהטעמה.

הוא התקדם מספר צעדים ונעמד קרוב יותר מול פיטר, שהחזיר לו מבט מתגרה.

"הסיבה שבאתי לכאן היא אחרת לגמרי, נוימן. ליזה סיפרה לי שביקשת ממנה לשלוח לדואר האלקטרוני שלך את ההקלטה של השיחה ביני לבין D.S. היא ביצעה זאת."

"נכון," אישר פיטר, "יש עם זה בעיה כלשהי?"

"ברור לך שאילו היא הייתה מתייעצת איתי קודם בעניין הייתי מסרב בכל תוקף שהקובץ הזה יגיע לידיים שלך," ירה וויל.

"אני מנחש שהיא לא התייעצה," ענה פיטר וצל של חיוך ריחף על פניו, "עותק של הקובץ נמצא בתא הדואר האלקטרוני שלי."

"אתה מנחש נכון," אמר מדיסון וקירב את פניו אל מול פרצופו של פיטר. "אני יודע מה אתה מתכנן," לחש, "אני לא אתן לך לעשות את זה."

"מה נראה לך שאני מתכנן?" השיב פיטר בנימה עניינית. מאט דרך קלות על רגלו תחת השולחן. תמיד מישהו היה צריך לדאוג לרסן את פיטר בשעה שדיבר עם הנשיא.

וויל התרומם ושקל את דבריו הבאים. "יש לי פגישה חשובה בעוד כמה דקות," פלט לבסוף.

"עם מי?" שאל פיטר.

"אדוארד."

קמט קל של דאגה הופיע במצחו של פיטר. "אז מה?"

"אז מה שאתה מנסה לעשות לא ילך לך אחרי שאדבר איתו," ענה וויל, לובש שוב את החיוך הזחוח שלו.

"אני לא מנסה להוכיח משהו למישהו," אמר פיטר. הוא הצטער שהמשפט יצא מפיו בנימה מתגוננת.

"כמובן שלא," הנהן הנשיא כמבין. הוא הסתובב ופסע אל מחוץ לחדר. כשהגיע לדלת נעצר והסתובב שוב. "אה, דרך אגב," הוסיף, "ביקשתי מליזה לשלוח לך דבר-מה נוסף לדואר האלקטרוני. ייתכן שזה יעזור לך בחקירה שלך." ובמילים אלה התרחק ונעלם מעיניהם.

 

"ניסיתי להזהיר אותך," פצה מאט את פיו, "הוא פשוט עמד שם ושמע את כל מה שאמרת קודם."

"זה לא משנה עכשיו," נהם פיטר והדליק את מסך המחשב. הוא הקליד במהירות תוך כדי שהמהם למאט, "אני שמעתי נכון? הוא באמת אמר שליזה שלחה למייל משהו שיעזור לנו לחקירה?!"

"אתה לא רציני..." הגיב מאט בחשש האופייני לו, "הנשיא עומד כאן שעה ומרצה לך על כמה שמה שאתה מנסה לא יצליח ועל איך הוא עומד להרוס לך הכול. ואתה ממש חושב שהוא הולך לעזור לך ב...?"

" – הנה זה!" התלהב פיטר ואיים לבלוע בעיניו את צג המחשב. "תראה מה ליזה כתבה לנו: 'תיכנס לקובץ המצורף ותבין הכל.' גדול!" הוא הקליק עם העכבר לפתיחת הקובץ והמתין לעיבוד הנתונים.

"נו, תיפתח כבר..." מלמל בחוסר סבלנות.

"פיטר, לא נראה לי ש – "

"אל תתחיל שוב עם המשפטים הפסימיים שלך, מאט!" אמר פיטר והתקרב יותר אל המחשב, "הנה... זה עומד להיפתח בעוד שלוש שניות... שתיים... אחת..."

צג המחשב נכבה בבת אחת, והמנוע דמם.

"אני לא מאמין..." לחש פיטר.

"לפעמים משתלם להיות פסימי," אמר מאט ביובש.

"היא – היא שלחה לנו וירוס!" פיטר זעק, וניסה להדליק בשנית את המחשב ללא הצלחה. "חשבתי שהיא בעדנו! איך היא יכלה – "

"אל תאשים את ליזה," התמתח מאט בשלווה, "היא מזכירתו האישית של הנשיא. היא אמורה לעשות מה שהנשיא אומר לה לעשות, והעובדה שהיא 'בעדנו' לא משחקת פה תפקיד."

"אולי במקום לשבת שם ולקשקש תבוא לכאן ותבדוק כבר את המחשב?! אתה מבין במחשבים יותר טוב ממני... אתה הטכנאי שבינינו..."

מאט ופיטר החליפו מקומות. לאחר כמה ניסיונות מצידו של מאט, המחשב הואיל בטובו לשוב לחיים.

"תודה לאל שיש לי אותך..." נאנח פיטר בהקלה, "אין לי מושג מה הייתי עושה בלעדיך..."

"אל תמהר להודות לי, פיט. הכול נמחק."

"מה?!"

"ליזה שלחה וירוס מתוחכם, מהיר ויעיל. אין שום אפשרות לשחזור."

פיטר כבש את ראשו בין ידיו. "היא עוד תצטער על זה."

מאט אזר אומץ ואמר את המשפט שניסה להשחיל לפיטר כבר זמן רב, אלא שפיטר לא טרח להקשיב לו הרבה. "פיט, בוא נרד מהחקירה הזאת."

פיטר הרים את ראשו. מההבעה שלו ניתן היה להבין שהוירוס היה עניין קטן לעומת ההצעה של מאט.

מאט מיהר להמשיך, "הרי מה המטרה שלנו בכל העסק? להגיע ל-CIA? בשביל מה אנחנו צריכים את זה? יש לנו עבודה כאן. ונניח שהיינו רוצים לעבוד שם. הדרך שלך מוזרה מדי. לחקור איזו פרשה כדי להרשים את אדוארד?"

"יש לנו מזל שאדוארד הוא ראש ה-CIA. הוא אדם חכם, הרבה יותר מהנשיא. תאר לך שאנחנו נהיה הראשונים שנגלה מי הוא D.S. העבר שלנו כבר לא יעניין יותר אף אחד. נקבל משרה חדשה ומכובדת. לשנינו יש פוטנציאל להצליח," פיטר נשמע כאילו הוא מנסה לשכנע את עצמו יותר מאשר את מאט.

"אבל אנחנו לא חוקרים בכלל," ביטל מאט, "אני איש מחשבים, לא אחד שחוקר דברים הזויים שמתרחשים. ואתה, פיט... בסך הכול... כלומר..."

"זה בסדר, תגיד," לחש פיטר, "בסך הכול התחלתי כאן בתור שומר. וגם את זה לא הצלחתי לעשות כמו שצריך."

"וה-D.S הזה..." מאט מיהר להעביר נושא, "הוא מן הסתם יחשוף את עצמו בקרוב. שמעת את ההקלטות. זה הכול משחק של מישהו מטורף. ואנחנו הופכים את זה למשהו יותר גדול ממה שזה באמת."

"חייב להיות לו מניע."

"גם אם יש, כל מה שיש לנו אלו שתי הקלטות של שיחות איתו. אחת עם הנשיא בטלפון, ואחת איתך כשחקרת אותו."

"הוא ייצור קשר שוב," המשיך פיטר להתעקש.

"נכון, הוא ייצור, אבל הנשיא ידאג שאתה האחרון שתדע מזה. הוא בטח ידאג לדיסקרטיות גמורה בנושא, ולאיזה חוק שיקבע שלאיש אסור לחקור בזה מלבד לחוקרים הרשמיים של הפרשה. ולהזכירך, אלה לא אנחנו," סיכם מאט בטון הגיוני.

"אם הוא חושב..." נהם פיטר והתרומם על רגליו באיטיות, "שהוירוס שלו... זה מה שיעצור אותנו... הוא טועה לחלוטין."

"פיט, בבקשה – "

"עכשיו, ברשותך, יש לי שיחה קצרה עם ליזה. ואחרי שאגמור איתה, אני ארוץ לתפוס את אדוארד בכניסה. לפני שהוא מגיע לנשיא."

"מה תגיד לו?"

"את זה תשאיר לי. אני אחזור בעוד כמה דקות," פיטר יצא מהחדר, מותיר שם את מאט המהורהר.

'הוא לעולם לא יתייאש,' חשב מאט והתיישב מול המחשב.

לכמה שניות הוא לא זיהה את צג המחשב שלו. לקחו לו מספר שניות להבין ששולחן העבודה שהוצג על המחשב כלל לא היה שלו. הוא החל לשוטט בתיקיות שונות וקפא כשהבין מה קרה כאן. ליזה ניסתה לשלוח למחשב שלו וירוס ולמחוק את כל התוכן שלו. אבל במקום זה היא שלחה וירוס מסוג שונה, שלאחר שמחק את התוכן מהמחשב שלו, עבר אוטומטית והחל להציג לפניו את המחשב שלה...

הוא התנשם בכבדות כשהבין שהמחשב הראשי של הבית הלבן נמצא מולו. כמו בימים הטובים ההם, כשהיה אחראי על המעקב אחרי מצלמות האבטחה בבית הלבן... אין ספק שבעבר יחסו של הנשיא כלפיו היה הרבה יותר טוב מאשר עכשיו. גם האווירה השמחה בבית הלבן של לפני שנתיים לא דמתה לאווירה העכורה ששררה בו כעת.

הוא נכנס לתוכנת המעקב הראשית אחרי המצלמות ופרץ נוסטלגי עז הציף אותו. המסך היה מחולק לחלונות קטנים, ובכל אחד מהם ראו בכל שעה מה קורה בזמן אמת בכל אחד מחדרי הבית הלבן.

הנה פיטר, רץ במעלה המדרגות... הוא ניגש לליזה שעיינה בכמה מסמכים... הוא מדבר עם ליזה... הוא נעשה אדום מרוב עצבנות...

תחושת השליטה המשכרת והישנה עלתה במעלה גרונו. ההרגשה שהוא יכול להציץ ולהשקיף על כל אחד מהנוכחים בבניין הענק מתי שירצה, נתנה לו כוח בלתי מוסבר בימים עברו. אבל דווקא ברגע שבו היה צריך להשגיח יותר מכול על העניינים שמתרחשים בבית, הוא היה עסוק בדברים אחרים. ולכן ניטל ממנו תפקידו רב העוצמה, ולכן הוא מתהלך בתחושה ריקנית ומבוזבזת בבית הלבן, כאדם שמתעקש לקבל משהו שכבר אינו שלו.

הוא ידע שבשלב מסוים ליזה תעלה על מה שקרה ותבין שהיא שלחה את הוירוס עם התוצאות הלא-רצויות. אם הייתה מישהי שהבינה יותר ממנו במחשבים בבית הלבן, זו בלי ספק הייתה ליזה.

אבל עדיין, הוא נהנה להרגיש, ולו רק לכמה דקות, את העוצמה שבשליטה על המצלמות. אפשרות נוספת שאהב במיוחד הייתה הציטוט לשיחות של אנשים בבית, ואפילו יותר מכך – לשיחות טלפון שבוצעו דרך או אל הבית. הרשת הטלפונית הייתה מחוברת תמיד אל המנגנון הראשי.

פיטר ישתגע כשייוודע לו על כך. עכשיו מאט יוכל להעתיק בשבילם בחזרה את ההקלטה של השיחה בין הנשיא לאלמוני ההוא, ולמרות שבאופן כללי מאט התנגד לכל עניין החקירה, אם יהיה משהו שיוכל לשפר במעט את מצב רוחו של פיטר – זה מספיק טוב בשבילו. מאט ידע שבשונה מפיטר, הוא לא רוצה משרה ב-CIA. הוא עצמו יסתפק בקבלת המשרה הקודמת שלו בבית הלבן בחזרה. השאלה הגדולה היא איך יצליח לעשות את זה. האם פיטר באמת צודק, וזה שהם יחשפו את זהותו של המתקשר או יעשו כל דבר משמעותי אחר בבית יקרב אותם כדי לכבוש בחזרה את לב הנשיא? היה רק אדם אחד שידע לעשות את זה פעם. לבסוף התגלה שגם הוא היה שקרן. ועכשיו הוא איננו.

מאט ניעור ממחשבותיו העמוקות כששורה קטנה ואדומה ריצדה בקצה התחתון של המסך. מבוצעת שיחה אל הטלפון שבחדרו של הנשיא ממקור חסוי.

הוא מיהר לעבור למצלמת החדר הסגלגל, וסרק אותו במבטו משלוש זוויות צילום שונות. מאט נחרד לגלות שהטלפון מצלצל ואין שם איש.

הוא ידע מה לעשות. אבל לא היה לו הרבה זמן.

בידיים רועדות נכנס לתוכנת המנהלים והקיש כמה סיסמאות. לקחו לו עשר שניות להכניס את ההגדרות הדרושות למערכת, וכשגמר ואישר את מה שעשה, קפץ כשמהרמקולים של המחשב נשמע לפתע קול צלצול הטלפון. כעת המחשב היה מחובר לקו הטלפון של הנשיא. כפתור ירוק שעליו סמל של טלפון הופיע על הצג.

כשכל גופו רועד, מאט חיבר מיקרופון קטן למחשב, ולחץ על הכפתור הירוק. זה לא שהייתה לו ברירה אחרת. הוא היה חייב לעשות משהו.

 

"וויל? וויל, זה אתה?..."

מאט הצטמרר מפחד בשעה שנטל את המיקרופון והצמיד אותו לפיו.

"מממ?" זה כל מה שהצליח להוציא מפיו.

"וויל, תודה לאל שענית... זה שוב D.S. יש לי חדשות רעות. חדשות רעות מאוד."

מאט התנשף בלחץ לתוך המיקרופון, וקיווה ש-D.S לא שם לב ללחץ שהוא נמצא בו.

"וויל? וויל, אתה שם?..." שאל D.S.

"מממ..." המהם מאט לאות הן.

"זה... זה בקשר למייקל רוס... הוא..." D.S נשם עמוקות לפני שהמשיך והטיל את מילותיו הקשות, "מייקל רוס מת."



מתח סיפור בהמשכים על סף תהום

© כל הזכויות ליצירה שמורות לא ב י ח י
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד