בנושא
בכרם
חדשות
 
שמש צדקה ומרפא בכנפיה / *טלטולי*
בביכורים מאז כ"ט אייר ה´תשע"ז

שני שולחנות ארוכים סידרו לנו, אחד לגברים ואחד לנשים. ואנו הבנות ישבנו ופטפטנו, מוקפות באמהות ותינוקות, וחסה ומצות.

רק סבתא ישבה בסלון עם חיוך על פניה.

ובכל פעם שנכד או נכדה חלפו על פניה, הייתה מבקשת משהו מהשולחן. פעם רסק עגבניות, פעם חרוסת, פעם בשר. וביקשה היא מהנכדים דווקא, כי המבוגרים לא הסכימו לתת לה. "אמא, זה לא בריא לך", "אמא, את צריכה לשמור על הסוכר". והיא, עם החיוך שלה הייתה תמיד עונה: "אמות שבעה."

אהבתי לעבור לידה ולהביא לה מה שביקשה. הרגשתי שותפה לסוד. סוד גדול של אמונה תמימה.

"סבתא, ספרי לי על אליהו הנביא", ביקשתי פעם. תמיד אמרה שפגשה אותו. ובליל הסדר הרגשתי צורך עז לשמוע. מתי, איך, היכן?

סבתא בקושי דיברה עברית. וגם העברית שלה הייתה נהגית במבטא תימני כבד. ואיכשהו אני הבנתי.

הבנתי שהיא שכבה בבית החולים אחרי לידה קשה. הבנתי שהגיע אדם זר לבקרה, נראה כעני ומבקש אוכל. והיא, ששמרה בצד כמה חתיכות "לחוח" לסבא, שיבוא לקחת לקראת שבת, הביאה לו חתיכה אחת. והוא ביקש עוד.

"מי אתה?" היא שאלה. והוא אמר: "אני אורח של השכנים שלכם". והיא היססה: "אבל הלחוח, זה לבעלי, לשבת". והוא התעקש: "תני לי, אני מבקש, בעלך יסתדר". והיא נתנה.

וכשהמאפה בידו הוא בירך אותה: "הרופאים אמרו לך שאסור לך ללדת יותר. שזו תהיה סכנת חיים. אבל את תלדי. לא עוד אחד ולא עוד שניים. ותזכי לראות בנים ובני בנים ונינים. ותיפרדי מהעולם בשיבה טובה".

וכשסבא הגיע לבקר, היא הסבירה לו היכן הלחוח. ושילך לשכנים לבדוק מיהו האורח. אך סבא לא מצא אורח בבית השכנים, ושמו לא היה מוכר לאיש.

 

סבתא הייתה מסיימת את הסיפור, ועדיין חיוך על פניה. חיוך שמחבק בתוכו את תשעת ילדיה ואינספור נכדיה וניניה.

 

זהו סיפור על אמונה תמימה. כזו שלא פופולארית בימינו. יש שיגידו: "סכנת נפשות, וחשוב להקשיב לרופאים". ויש שיגידו: "תפקידנו לעשות השתדלות". אף אני כלל איני בטוחה שהיה לי האומץ לנהוג כמותה.

ובכל זאת, בעת חיסרון, בשעת כמיהה גדולה לפרי בטן, הייתה זאת היא שעליתי לקברה והתחננתי.

"סבתא אהובה, בזכות האמונה התמימה שלך. בזכות מסירות הנפש שלך על הורדת נשמות לעולם, אנא, ברכי גם אותי בפרי בטן".

 

לא בכדי, פסח היה החג של סבתא. אני מאמינה כי בחיוך שלה היה טמון סוד אמונתן של נשות מצרים. אלו שלא נאותו להקשיב לגזירת המציאות. ובזכותן זכו להיגאל.

 

(לעילוי נשמת סבתי צדקה בת רבי אברהם מזעקי עליה השלום)

 



אמונה פסח

© כל הזכויות ליצירה שמורות ל*טלטולי*
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
כ"ב כסליו ה´תשע"ח  
אהבתי ממש, הכניס אותי לאווירת התמימות והטוהר.
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד