בנושא
בכרם
חדשות
 
ואראה מראות [ירוחם] / קל וחומר
בביכורים מאז כ"ז ניסן ה´תשע"ז

שלום. אני שמח שבאתם. חשוב לי לומר מראש כי באם תחליטו להיכנס אין אפשרות לצאת באמצע. כמו כן, אין החזרים כספיים. לא, זה לא עניין של עלויות. לצערי גם קשרים לא יעזרו פה. אתם נכנסים לסיור חד פעמי. כלומר, אני מקווה שלא לערוך אותו שוב, מטעמים שייתכן ויובנו בהמשך. הסיור לא כרוך במאמץ במובן המקובל של המילה; עליכם רק להניח את הקסדה על הראש. אחרי כשתי דקות אתם תשמעו דברים, תראו מראות. אפשר לגלות מראש, אין לי מה להסתיר: תהיה שם ירוחם, מפורקת למספר חלקים. ייתכן שהמראות והצלילים יופיעו כזרם תודעה, קשה לדעת מראש. תוכלו להביע דעה ולהותיר ביקורת או תגובה בסוף, יש מקום מסודר. למערכת, כלומר לי, יש העדפה לתיאור תחושתי. חום, קור, פחד, חולשה, עצבות. מסיבות שייתכן ויובנו בהמשך, לא תהיה הפסקה לשירותים.

***

[מַרְאֶה רִאשׁוֹן; נִתְזֵי נְסִירָה]

דומה שפעם אפשר היה להצביע על משהו ספציפי, על מראה מסוים; אהרון עולה לבמה במבט לא מפוענח, עמוֹס ביובים מקרטע עם הקוואסקי המתפרקת, ההזנחה הזועקת לשמים במשטחי הבטון בחצרות שכונת ההודים, השיפוצים הלא נגמרים בשכונה החדשה, היה על מה להצביע ששבר הלב. היום כבר אין רגע בו אתה יכול להצביע לומר הנה פה משהו נשבר פה משהו קרה, פה נוף ילדותי הפך פניו, עכשיו אתה הולך ברחוב והוא אינו אותו הרחוב אבל אין לך נימוקים, אין סיבות לפרוטוקול, ולך תסביר, הרי המוֹכרים אותם המוֹכרים היובש אותו היובש הכל נכון אבל משהו השתנה, קשה לגעת בדבר עצמו ואני לא מדבר רק על העזובה שפשתה בכל, אי אפשר לשים את האצבע, אבל לך תסביר את זה לאמא שרוצה שתבוא לך תסביר לכל המתחסדים שמקשקשים שהעיירה התפתחה לכאורה, וזה כמובן עוד נושא לשיחות הסלון בבתי העשירים אליהם התגלגלת העאלק מעודכנים העאלק מבינים הנה איך התפתח אצלכם מה אתכם עכשיו איך בירוחם מה עם מצנע שמעתי הנדל"ן עלה אוי תשתקו כבר, וכל זה לצד מבטי הרחמים כמובן, אליהם כבר התרגלנו, לא יודע אם אתם שמים לב צופים יקרים אך למעשה הדיבורים כאן הולכים ומתווים קו דק של כמעט ייאוש, אני לא יודע האם אני מצליח להעביר את החוויה, את הניתוק (אולי נכון יותר לומר אבדן, לפחות נסירה).

***

[מַרְאֶה שֵׁנִי; אָדָם כּוֹתֵב מִדְבָּר]

אנחנו שמחים שאתם עדיין אתנו. נתעכב לרגע אחד לקצת פרטים טכניים. השעה כעת יכולה להיות כל שעה, מלבד שבע בבוקר. תוכלו לכוון את השעונים כעת. למקרה שלא אמרנו קודם לכן: אין כניסה למשוררים, עמהם הסליחה והרחמים. חשוב לנו שתבינו: אין פה נוסטלגיה, רק מִדבר יש פה, משגיח מן החלונות, מציץ לכם מתחת לבגדים. התבוננו היטב: גרגירי העפר כמו כתב חידה (אנו מקווים כי לצופים ברור שלא מדובר בדימוי או אמצעי ספרותי ממין זה או אחר). היינו רוצים מאד לכתוב כעת, כפי שכתבנו בעבר, על היכולת והחופש (אולי אפילו ההכרח) לצרוח במדבר את הזעקות הכי חסרות פשר והכי כנות בסופו של דבר, ללחוש את האהבות הסודיות, לכתוב על הכמיהה שאינה פוסקת, על המילים שבשפה של ישוב לא יכולות להתחבר למובן הגיוני. אלא שאיננו יכולים: המדבר בוגד בבגידתנו, מסתיר פניו, מתעתע בנו בשביליו הלא נגמרים. אתם יכולים לצפות כעת בקסדות באשליה החזקה אשר עוטפת אותנו. היובש בגרון הופך לבלתי נסבל, הידיים אוחזות באבני הצור והגיר בייאוש אחרון, אך דבר כבר אינו עוזר. ייתכן כי בחלק מהצופים עולה ההבנה כי מדובר למעשה באבדן בית, בשמיטת הבסיס כולו. איננו מכחישים. ימי טרם הדעת חלפו, וכעת מותר כבר להודות: כדי לנוע עם המדבר במחזורי הגשם-יובש בריקוד שאין לו קץ ותִּכלה יש צורך בסבלנות גדולה. זו האחרונה כנראה איננה עמנו עוד.

***

[מַרְאֶה שְׁלִישִׁי, וּבוֹ יִתְכַּוֵּץ לִבָּם שֶׁל כַּמָּה מִן הַצּוֹפִים]

נעבור כעת לניתוח תווי פניו ושפת גופו של הגיבור. תוכלו להתבונן בהם כעת בקסדות. שימו לב, רבותיי, כיצד הוא רוכן מעט קדימה בתנועת עימות, כיצד כתפיו מתרוממות. השפתיים, העיניים והגבות מבטאות בבירור תימהון וחוסר אמון, שלא לומר כאב גדול. מבלי להעמיק בניתוחים סטטיסטיים (אשר ניתן להבחין בהם מרצדים כעת בצידה הימני העליון של הקסדה), ניתן להבחין בריבוי הזדקפויות ותנועות יד הנעות מלמעלה ללמטה, אשר מסמלות בהקשר הזה שבבים מהלכי נפשו – יהיו שיטענו המסוכסכת – של הגיבור. הקסדה מזהה אי נוחות בשימוש במילה 'גיבור', אולי מוטב שנמתח קווי בסיס לדמותו: גבר, 24, רווק. מטר שמונים וארבע לערך. יסודות זהות נוספים: קצין לשעבר, גדל ברחובות הבוגדניים הנמתחים בין מדבר למדבר, בוגר כישלון וקושי. בנוסף, ישנם על גופו סימנים לא ברורים אשר ניתן לפרשם כצלקות פרידה. אתם יכולים לצפות בהן ברגעים אלו בקסדות. ייתכן כי חלקכם עשויים לחוש בטעם מריר, אולי אף ברצון לבכי. אני מתנצל מראש.

***

[מַרְאֶה אַחֲרוֹן, וּבוֹ יִשָּׁאֲלוּ שְׁאֵלוֹת אֲשֶׁר לֹא יֵעָנוּ וְיִנָּתְנוּ הֶסְבֵּרִים אֲשֶׁר לֹא יֵאָמְרוּ שֵׁנִית]

אני מבקש מכם כעת להעמיק במה שמשודר לעיניכם ברגעים אלו. אנחנו ממש לקראת סיום. למעשה, קיבלתם הזדמנות חד פעמית, יהיו שיאמרו חולנית, לצפות בהתפרקות מושג וחווית הבית אצל הגיבור. דברים שברורים ברגעים אלו: השעה כעת יכולה להיות כל שעה, מלבד שבע בבוקר. הגיבור חש בבחילה נוראית. סביבו דמויות אשר לקחו חלק בחייו: הוריו, חברי קהילה, חברי ילדות, המוכר מהמכולת. עולה כעת תחושה אשר ייתכן וניתן לתארה כבעתה. הגיבור אורז את מטלטליו ולפי כל הראיות עובר לעיר אחרת. דברים אשר אינם ברורים: פשר הבעתה. יעד הגיבור. פשרן המלא של צלקות הגיבור. אולי חשוב מכך: האם ייתכן תיקון, האם תיתכן חזרה. אני מבקש שתסירו את הקסדות ותעיפו אותן הצידה. עכשיו כבר מותר לומר בבירור: אין עוד בית, השביל לחזור נמחק. לא ברור מה עוד נותר מלבד הגיבור, אשר הולך ומבין כי על החלל הדחוס שסביבו, אשר כינה תקופה ארוכה בית, נגזר להימוג, להצטרף אל השתיקות הגדולות. פניו פונות מעם החלל, רגליו טופפות אל עבר כלי רכב (ייתכן כי מדובר בסקודה אוקטביה דגם 2016). מצבור צלילים מעידים על התנעה אפשרית. חמש דקות משם המדבר כבר רץ לאחור תחת הגלגלים, לא יודע לאן לא ברור למה, אבל רץ - - -


~
(שלהי ניסן תשע"ז,
ירוחם-ירושלים)



אבדן ירוחם ירושלים מדבר

© כל הזכויות ליצירה שמורות לקל וחומר
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
כ"ב אייר ה´תשע"ז  
כ"ב אייר ה´תשע"ז  
החול. האבק.
אפשר עדיין להרגיש אותם בפה.
שיטה מרתקת. האמת שממש בהתחלה פחדתי שיהיה פה משהו זול, אבל...
הרגשתי שיהיה חילול הקודש אם אני אפספס אפילו מילה אחת.
יש כאן הרבה יופי בשיממון. אוירה מדברית כזאת.
תודה.
כ"ד אייר ה´תשע"ז  
אי אפשר להסביר מדבר מלי שלא חי בו. אבל ה-רק הזה הוא הכי קרוב שיש..
כ"ז אייר ה´תשע"ז  
וזה חומר משובח לקריאה גם בפעם השניה.

|תרד|
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד