בנושא
בכרם
חדשות
 
על סף תהום - פרק 9 / א ב י ח י
בביכורים מאז י´ ניסן ה´תשע"ז

אלכס רומנוב שפשף את עיניו בהלם. האמריקאי החליט פשוט להתאבד אל מול עיניו. כעת התוכנית נכשלה. דימיטרי יהרוג אותו.

ז'לוב ליקק את אצבעותיו והצמיד אותן זו לזו על בסיס הסיגר שעישן. קצה הסיגר כבה. הוא פתח את חלון הרכב באיטיות.

"קרה משהו, אלכס?"

"צא מן הרכב מיד, מטומטם!" זעם אלכס.

ז'לוב יצא מהמכונית, מגרד את סנטרו בריכוז.

אלכס גידף שטף קללות ארוך ברוסית.

"תפסיק לקלל, זה עושה לי בחילה," נהם ז'לוב.

"אתה אפילו לא הבנת מה קרה כאן!" צעק אלכס כלא-מאמין.

"הבנתי טוב מאוד. לאמריקאי לא הייתה ברירה. הוא הבין שאין סיכוי להציל את התיבה; או שהיא מגיעה לידינו, או שהיא איננה. הוא העדיף ללכת על האפשרות השנייה. זה היה מעשה די אמיץ מצידו, רוס בעצם הקריב את חייו למען התיבה..."

אלכס בהה בז'לוב בתדהמה. מעולם לא חשב שז'לוב מסוגל להגיד כל כך הרבה משפטים בבת-אחת.

"...מה שמביא אותנו למסקנה," סיכם ז'לוב בהיגיון, "שהאמריקאים מעדיפים שלא תהיה בכלל תיבה מאשר שתהיה אצלנו."

"ויש עוד מסקנה מזורגגת," רטן אלכס, "מישהו הזהיר את רוס לפני שפרצנו את הבית. הוא ידע שאנחנו באים, ובגלל זה יצא מן הדלת האחורית. יכולנו להצליח בהכל אם לא היו מזהירים אותו!"

"מי כבר היה יכול להזהיר אותו?" תהה ז'לוב.

"זה לא מה שמעניין אותי עכשיו." אלכס התקרב מעט לכיוון קצה הצוק, מנסה להתבונן למטה.

"אתה צריך להתקרב יותר," העיר ז'לוב.

"מה זה משנה?" סינן אלכס וחזר לכיוון הרכב, "אני חושב שעצם השמדת התיבה הועיל לנו. אמנם הפסדנו את התיבה, אבל גם האמריקאים הפסידו אותה. ובנוסף לכל, גם הרגנו את רוס, שזה כבר אמריקאי אחד פחות."

"מי אמר שהתיבה הושמדה?" התפרץ ז'לוב בהתרסה, "הרי היא עוד קיימת שם למטה! אפשר להציל אותה!"

"ז'לוב, סביר להניח שבשניות אלו ממש היא נסחפת לאמצע הנהר, לשם כבר אין לנו סיכוי להגיע ולהישאר בחיים," הסביר אלכס בייאוש, "תעיף מבט בנהר הגועש הזה."

"אבל האמריקאים ימצאו אותה!" קבע ז'לוב, "אני משער שהם כבר בדרכם לכאן. הם יגיעו ויערכו חיפושים מקיפים במי הנהר, עד שהם ימצאו אותה."

"יודע מה, ז'לוב? אתה מוזמן לרדת למטה ולחפש בעצמך את התיבה. שיהיה בהצלחה," אמר אלכס בציניות.

"אלכס," עצר אותו ז'לוב בארסיות, "אתה יודע מה החשיבות של התיבה בשביל דימיטרי. נראה מה הוא יגיד אחרי שהוא ישמע שאין יותר תיבה. שהפרויקט שלו, שהוא עבד עליו שנים, נכשל בגלל סוכן שהוא חשב שאפשר לסמוך עליו במשימות כאלו."

"תשאיר לי את השיחה עם דימיטרי," אלכס גירד בעורפו, מסתכל על השמיים הכחולים של וושינגטון. "בוא ניכנס לרכב וניסע מפה כבר."

"אתה טיפש," פלט ז'לוב.

אלכס הוריד את ראשו ונעץ בז'לוב עיניים רצחניות. "מה אמרת?!"

"רק תחשוב על זה," אמר ז'לוב, "אנחנו יכולים לפחות לנסות. אפשר לשלשל למטה חבל שייקשר לסלע ההוא שם, לרדת למטה, ולנסות לראות מה קורה שם. אולי התיבה פשוט נתקעה שם על איזה סלע וכל מה שצריך זה להושיט יד ולקחת אותה."

"אתה מבלבל את המוח," זלזל אלכס, "זה סיכוי של אחד למיליון. תהיה הגיוני. ונניח שזה יקרה, הסבירות הגבוהה היא שתיסחף בנהר ותמות לפני שתגיע לתיבה."

"סיכוי של אחד למיליון, אבל עדיין יש סיכוי," התעקש ז'לוב, "אין בעיה, אלכס. אם אתה כל כך מפחד, אני מתנדב לרדת למטה. ואתה תישאר כאן, ותיזכר לנצח בתור הסוכן שהשתפן ופחד ברגע האמת."

עיניו של אלכס רשפו אש לכיוון ז'לוב. ידו התקמצה לאגרוף עבה והוא הזדקף מלוא קומתו. "אוקיי. אז אתה יורד למטה?" הוא סינן באיפוק.

"כן, כל מה שצריך להשיג זה רק חבל חזק," ז'לוב הסתכל סביב.

"יש דרך מהירה יותר," לחש אלכס בשנאה.

ז'לוב נעצר ונעץ בו מבט מבולבל.

הזמן כמו קפא מלכת. אגרופו של אלכס נשלח קדימה, וז'לוב נהדף אחורה, מושלך על הקרקע הקשה. אלכס הניף את רגלו, ובעט בו בעיטה חזקה, שגלגלה אותו פעמיים כשהוא נאנק בכאב. סנטימטרים ספורים נותרו בינו לבין סף המפל. ז'לוב ניסה למצוא נקודת אחיזה ולהחזיר לעצמו את שיווי המשקל, אבל לא הצליח. עיניו התרחבו בפחד ובשלב הבא הוא מצא את עצמו נופל למטה. הוא נאבק באוויר, צורח באימה בנפלו, אבל אלכס רק עמד למעלה, מחייך בזחיחות.

גופו של ז'לוב פגע במים בחוזקה, הוא נחבט בסלעים החדים ופרכס לכמה שניות מצמררות עד שנדם. אלכס התחיל לצחקק לעצמו בשקט.

תאונה גמורה, פשוט טרגדיה.

'ז'לוב בין כה וכה היה מיותר,' חשב לעצמו בשעה שבהה בגופתו הרפויה של ז'לוב. הדם נזל ממנה והתערפל במי הנהר.

אלכס המחויך הסתובב, פסע בשלווה בחזרה לקאדילק, נכנס לתוכה ונסע משם.

« « «

 

מייקל מישש את פניו בחוסר-אמון, מתקשה להאמין שהוא עדיין בחיים. הוא שחזר בראשו את רגעי האימה שעבר, כשהאדרנלין זרם בדמו, וכל מוחו היה נתון רק למאמץ – לנסות להישאר בחיים ולשמור על תושייה.

כשעצר את רכבו בייאוש וקלט מאחוריו את אלכס הזורח, הוא תפס מיד לאן אלכס חותר. הוא מעוניין לעמוד מולו בקרב פנים אל פנים, ואין שאלה בכלל מי עומד לגבור על מי. מייקל לוקח סיכון גדול מדי. הם שניים והוא אחד, הם בוודאי עם נשק משוכלל יותר ועם אפוד-מגן, והוא עם נשק סביר וללא כל הגנה. אין לו סיכוי.

'כבר אין לך מה להפסיד עכשיו,' לחש לעצמו בשעה שהידק עליו היטב את רצועת התיק והצמיד את האקדח לחגורתו. זה כנראה יהיה הסיכון המשתלם ביותר שיעשה בחייו, כמובן בהנחה שיחיה אחריו.

הוא נשם עמוק, העביר הילוך וסחט את דוושת הגז, מבחין מזווית עינו בהבעת התדהמה המתפשטת לאיטה על פניו של אלכס. הרכב התקרב יותר ויותר לסף הצוק, צובר תאוצה מרגע לרגע, ובשנייה שעבר מאחורי הסלע הגדול שניצב שם ונעלם לרגע מן העין, מייקל פתח במהירות את דלת הפורשה וזינק החוצה, כשהיא נטרקת אחריו. מעוצמת התנופה המכונית המשיכה בנסיעה מהירה עוד מטר אחד לפני שנפלה למטה, צוללת לנהר הרחוק. מייקל המתנשף קיווה מאוד שלא הבחינו בו בשעה שקפץ, ותיאר לעצמו בבעתה כמה נורא היה גורלו אם היה כעת בתוך המכונית.

אין ספק שהמזל שיחק לצידו עד עתה. השאלה הגדולה היא האם זה עוד ימשיך להחזיק לאורך זמן. הוא נשען בגבו אל הסלע, מוודא שהוא מסתיר את כולו, וידע שעליו להתקשר למישהו בהקדם, אך כשהוציא את המכשיר הסלולארי שלו מכיסו, גילה למורת רוחו כי נגמרה לו הסוללה.

"אתה אפילו לא הבנת מה קרה כאן!" נשמע קולו של אלכס צועק, ככל הנראה על שותפו. מייקל הבין שהם הספיקו לצאת מן הקאדילק, ולבטח בעוד כמה רגעים שניהם יגיעו לכיוון התהום כדי להבין באמת 'מה קרה כאן' וימצאו אותו.

אבל לאן ילך? לא הייתה לו כל אפשרות מילוט משם.

"מישהו הזהיר את רוס לפני שפרצנו את הבית!" הדהד שוב קולו של אלכס העצבני.

מייקל סובב את ראשו לכל הצדדים, סוקר את המקום, והבין בחלחלה שרוב הסיכויים מצביעים על כך שאם יישאר במקום – יגלו אותו.

"למה סיבכת אותי בזה, רונלד?" לחש לעצמו בכאב.

אבל מיד תפס את ראשו כשעמד על ההבנה הבסיסית שמעולם אפילו לא חשב עליה לפני כן, רונלד סמך עליו, הוא ידע שאפשר לבטוח בו. באותו רגע הוא החליט נחרצות שהוא יעשה כל מה שהוא יכול כדי להציל את התיבה. הוא ידע שאם יהיה בכך צורך, ברגע האמת הוא יקפוץ למטה עם התיבה ולפחות ימות כמו גיבור, כשהתיבה תיפול לאבדון יחד איתו, אבל הוא לא התכוון לתת לזה לקרות כל כך מהר. הוא שלף את האקדח שלו מהנרתיק והתכונן.

אלכס נשמע קרוב מתמיד בשעה שהכריז "זה לא מה שמעניין אותי עכשיו."

הוא שמע את פסיעותיו של אלכס במרחק כמה מטרים מאחוריו. נשימתו נעתקה וכל גופו רעד. הוא נצמד בחוזקה אל הסלע, מצחו מתמלא בזעה קרה. הוא שמע את נשימותיו האיטיות והקרובות של אלכס. כעת רק הסלע הפריד ביניהם, כך שאם אלכס יחליט להתקרב עוד מטר אחד לכיוון הסף, הוא מיד יבחין במייקל. האקדח שאחז אלכס בידו ברפיון בהק באור החמה.

'בבקשה, בבקשה, תלך...' לחש מייקל תפילה חרישית בלתי נשמעת.

"אתה צריך להתקרב יותר," העיר ז'לוב לאלכס.

מייקל הבטיח לעצמו שידאג באופן אישי לפני מותו הקרוב להרוג גם את ז'לוב.

"מה זה משנה?" התרתח אלכס. מייקל שמע אותו מתרחק מהאזור ונשף בהקלה.

'כנראה שבכל זאת המזל לצידי,' הוא חשב באושר ויישר את עמדתו.

ודקה לאחר מכן זה קרה. ז'לוב נהדף על הקרקע בתדהמה גמורה, ומייקל הבחין ברגלו של אלכס נשלחת קדימה והודפת אותו יותר לכיוון קצה המפל. ז'לוב התהפך פעמיים, ולרגע מחריד אחד – עיניו נתקלו במייקל שעמד שם והתרחבו בהפתעה. ז'לוב שלח את ידו קדימה, מנסה להיתלות במשהו שישאיר אותו בחיים, אבל זה היה מאוחר מדי. הוא צנח מטה, כשהוא מעביר במייקל משב רוח מלווה בצמרמורת.

ואז נשמע הצחקוק של אלכס. הצחקוק האיום והמרושע ביותר ששמע מייקל בחייו. מייקל עצם את עיניו בפחד, וכמה שניות לאחר מכן, פסיעות רגליים מתרחקות הדהדו, ואחריהן התנעת רכב, וקול נסיעה.

הוא הרשה לעצמו לפקוח את עיניו. המים תחתיו היו מלאים בדם. ז'לוב שכב שם ללא תנועה.

הוא חזר אל השטח שלפני הצוק. מהזווית הזאת המצפה היה מרהיב ביופיו, כאילו מסתיר את העובדה שבקרקעית הנהר נמצאת מכונית מרוסקת וגופה.

עליו להסתתר. אין לו ברירה אחרת. הוא נושא על גופו את התיבה, שהיא הדבר החשוב ביותר לארצות הברית ברגע זה, וכאחד שכזה אסור לו לקחת יותר מדי סיכונים ולהסתובב בשטח. האנשים מה-CIA בוודאי בדרך. הוא ידע שמותקן מנגנון על הכספת של התיבה, שמזעיק אותם מיד ברגע שהיא נפתחת. ואם הוא לא טועה, גם על הרכב שלו מותקן אחד שמבשר להם על פגיעה ברכב. כל שעליו לעשות כעת הוא לחכות להם במקום בלתי גלוי לעין.

מאחורי רחבת הצוק הייתה סבכת עצים צפופים שניתן היה לתפוס מחסה ביניהם. הוא התקרב לשם והתיישב במקום חבוי. יהיה לו קצת זמן לשבת כאן, לחשוב. ובעיקר לעכל.

ז'לוב היה הקורבן של אלכס. אבל למה?

זה לא מה שצריך להטריד אותו כרגע. "העיקר שניצלתי," לחש.

הוא הוריד מעליו את רצועת התיק והוציא מתוכו את התיבה. "בעצם, העיקר שזה ניצל," הוסיף לעצמו.

הוא אחז בתיבה, חש כאילו עצם המגע בה נותן לו כוח ותקווה. הוא שרד.

'אתה חייב להביא את התיבה למקום בטוח,' הדהד קול באוזניו.

אבל עכשיו, הוא מוגן. לבינתיים.

מייקל הניח לעפעפיו הכבדים לצנוח, דאג להצמיד את התיבה קרוב לגופו והרפה את איבריו.

 

« « «

 

המכונית נעצרה בחריקת בלמים. הוא קפץ בבהלה ודפק את ראשו בגזע עץ שניצב מאחוריו. איפה הוא בכלל?

תוך רגע הכל חזר אליו. התיבה עוד אצלו.

הוא העיף מבט בשעון. תשע וחצי בבוקר.

מייקל ניסה להיזכר מה העיר אותו מתרדמתו, כשלא רחוק ממנו נשמעו קול פסיעות מהירות ולחוצות. הוא עצר את נשימתו. האם אלכס חזר?

מי-שזה-לא-היה נעמד על סף התהום.

מייקל הציץ בזהירות קדימה מבין העצים והצליח לראות את גבו. זה בהחלט לא היה אלכס.

לאחר מכן הוא פסע בחזרה לצד השני, מתרחק מהנהר, אך עדיין לא נראה בבירור מזווית הראייה של מייקל.

דלת של מכונית נטרקת. האיש חזר למכונית. לרגע מייקל חשב שהאיש עומד לנסוע מהמקום בבהלה, אולי עומד לדווח להנהלת הפארק על הזוועות שראה בתחתית המפל, ואולי לנוס על נפשו באימה. אבל לא. השתררה דקה של שקט, בה האיש פשוט ישב בתוך הרכב ולא עשה דבר. ואולי בעצם כן עשה משהו בפנים, מייקל לא היה משוכנע בכך מנקודת המבט שלו על האזור.

דקה אחר כך הדלת נפתחה שוב. האיש התנשף בלחץ. מייקל שמע צליל לחיצות על מקשי טלפון סלולארי, והאיש כחכח בגרונו.

ואז הוא החל לדבר.

היה לו קול חביב והוא דיבר באנגלית רהוטה, וניכר היה שהוא מנסה לחייך בשעה שאמר לתוך המכשיר, "הַיי אורן, לא הצלחתי להשיג אותך דרך האינטרנט, מה קורה?"...



מתח סיפור בהמשכים על סף תהום

© כל הזכויות ליצירה שמורות לא ב י ח י
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד