בנושא
בכרם
חדשות
 
משלוח מנות לשמח ומבדח / גמד ענק 12
בביכורים מאז י"ב אדר ה´תשע"ז

הנסיכה והעדשה- הגרסה שלי.

"בן שמונה עשרה, לחופה", אמר המלך לבנו, בעודו טופח על שכמו. מאיר התפתל בחוסר נוחות.
"אבל אבא, אני עדיין עושה בגרויות...וגם החבר'ה יגידו שאני בל"ח..."
אבל גם שיצאו המילים מפיו, מאיר כבר ידע כי במערכה זו לא ינצח. כבר דורות נוהגים היו משפחתו להשיא את בנם הנסיך לנסיכה יאה ומיוחסת כראוי. וכל זה בגיל שמונה עשרה, ולא יאוחר.
המלך, שכבר נהיה קצת עצבני מכל הוויכוחים, כבר מאס בלנסות לרמוז ולדחוף בקלות.
"בני, אתה כבר בן שמונה עשרה ושבוע, ואפילו לא התחלת לחפש לך אישה. אני בגילך כבר הייתי נשוי שבוע! מחר אני מתחיל לבדוק לך נסיכות, בין אם אתה רוצה, ובין אם לאו".
"אבל אבא..." מאיר התחיל, אך קולו דעך עד כדי חריקה מסכנה בקצה הגרון.

כל הקטע הזה שאבא שלו מלך והוא נסיך די לא מובן... הרי הם סתם משפחה בקרית משה, והיום כבר אין מלוכה… הוא הבין שאין לו למה להתווכח. אין שום בסיס הגיוני להתחיל ממנו.
בזמן שכל המחשבות האלה רצו בראשו המתייאש,  הבחין מאיר שאביו כבר מדבר בטלפון עם חברו הטוב, מלך רעננה.
כבר למחרת הגיע הרכב היוקרתי של מלך רעננה, והנסיכה בתוכו. הם ישבו, דיברו בחוסר נוחות, שתקו בחוסר נוחות, והמשיכו ללגום בנימוס מהקפה שלהם. אבל הנסיך כבר ידע שזה לא זה. היא הייתה מפונקת מדי, וגם טיפטיפה מזרוחניקית לטעמו. הוא עשה כאילו הוא לוגם מהקפה שסיים כבר בדקה הראשונה, בעודה צוחקת צחוק מזוייף ברקע.
המלך הצטער לשמוע שהשידוך כשל.
"לא תמיד יש "קליק"! אין כזה דבר אהבה במבט ראשון! זה לאגדות!" רטן לכיוון בנו.
"לא, ונסיכים ונסיכות זה פשוט מציאותי..." לחש הבן בציניות. " אני אומר לך, היא פשוט לא מתאימה לי! היא חשבה שזה מיושן שיש לי נוקיה...והיא בכלל בת שש עשרה! כל הסיפור הזה של השידוכים האלה פשוט מטומטם!" אוי. הפעם הוא הגזים. הוא כבר ציפה לראות את פניו האדומות של המלך, להרגיש את זעמו, לשמוע את צעקותיו, לחטוף את רסיסי הרוק של פיו.
אבל למרבה הפלא גילה הנסיך כי אביו אפילו לא מקשיב לו, וכבר עסוק בלחייג למלך יצהר בעודו ממלמל לעצמו: "היא פשוט לא נסיכה אמיתית. צריך למצוא נסיכה אמיתית".
מאיר נאנח.
כך עברו להם ימים, שבועות, חודשים, ומאות נסיכות ממאות ממלכות.
האביב הגיע. שדות ירוקים חגגו ברוח, ילדים שיחקו באגוזים. תפרו להם בגדים עם כיסים.
המלכה, שכל העת שתקה בכל הקשור למציאת נסיכה לנסיך, הכריזה כי החיפושים יושהו באופן זמני, כי צריך לנקות לפסח, וכי אי אפשר לצאת לדייט בלי עוגיות ל"ז או לפחות ערגליות.
הנסיך נרגע, ושמח על שסוף-סוף הניח לו אביו. ובדח.
ליל הסדר בא. לילה אביבי גשום. המשפחה התקבצה סביב שולחן גדול ושרו שירים. כבר הילדים עייפים, והמבוגרים שרים וכבר ממלאים את כוס היין הבאה. פתאום דפיקה בדלת.
"אליהו הנביא!" צווח אחד הקטנים.
כולם ממהרים לדחוף כיסאות ומרפקים, ורצים עם כוס יין לדלת כדי לקבל את פניו. (אם הוא שותה מכוס של כל משפחה בישראל, הוא בטח אלכוהוליסט רציני). המלך פותח את הדלת, חריקה של מתח נמתח (או שמא זו הדלת?), ו- על המדרגה עומדת דמות צנומה ורטובה, עטופה במעיל כחוש, בלוי ומטפטף מים.
כולם משתופפים אחורה לאט-לאט בחוסר נוחות, מתפדחים מזה שהם חשבו שזה אליהו הנביא, ושהם כולם עומדים שם...רק המלכה רצה קדימה וקיבלה את פני האורחת. "חג שמח!" ממהרת המלכה להגיד "בואי! כנסי! כל דצריך ייתי ויאכל!"
האורחת מורידה את מעילה הרטוב, ומתגלה לעיני המשפחה נערה צעירה ויפה, עם שיער שחור מטפטף ומגפיים מגומי עם נקודות צבעוניות.
"ערב טוב וחג שמח, אני יסכה"
היא אומרת.
"באתי מישוב רחוק, אי שם בדרום. מעבר להרים, ובין דיונות המדבר. שמתי פעמיי להגיע לירושלים, לעיר הקודש, להיות כאן בפסח. אבל פתאום התחיל גשם כבד לרדת, ונאלצתי לעצור בבית כאן למצוא מחסה. תודה רבה לכם שנתתם לי להכנס."
כולם מיד חזרו לעצמם, תפשו את נימוסיהם ומיהרו לקבל את האורחת. מייד לקחו את מעילה, הגישו לה כוס תה מהמיחם והביאו אותה אל שולחן הסדר. ביחד הם המשיכו את השירים, תחילה בשקט ובמודעות עצמית יתרה, ולאט לאט יותר חזק ובטוח. עד הסוף כבר שכחו שיש להם אורחת, והשירים האחרונים נבלעו בדיבורים, בדיחות וסיפורים. טעם של אפיקומן בפי כולם.
אחד אחרי השני, גררו המשפחה את עצמם מהכיסאות, החזירו את הכריות לספות בסלון ועלו איש איש למיטתו.
רק האם נשארה לעזור לאורחת, לסדר לה חדר ומיטה. כמובן שמהיותה אמא פולנייה, היא העמיסה על המיטה עשרות מזרונים רכים ואיכותיים.
למחרת בבוקר, כשהמלך והבנים חזרו מהתפילה, האם הסתובבה בין החדרים והעירה את כל מי שלא קם בשביל קידוש. כשהגיעה לחדר של האורחת, גילתה שהאורחת יושבת במיטתה ערה, עם עיניים נפוחות ועייפות.
מייד רצה  למטה, והכריזה כי מצאה את בחירת ליבו של מאיר.
"מה ??" שאל מאיר,  בעודו נחנק על המצה שעליה לעס ומעיף חתיכות לכל עבר, "את מצאת את בחירת ליבי?! נמאס לי מכל השטויות האלה! חשבתי שאת בכלל בצד שלי!" הוא דפק את ידיו על השולחן בחוזקה, קם והלך בעצבים אל חדרו, ורק אז נזכר שאסור לפסוע פסיעה גסה ביום טוב, חזר על עקבותיו והלך בנעימים אל חדרו, וסגר את הדלת בזהירות.
בינתיים, למטה בסלון, המלך שאל את המלכה מה פשר ההחלטה הרגעית של המלכה, שהרי העלמה כלל אינה נסיכה.
"כבר כשהגיעה", הסבירה המלכה, "חשדתי שהיא יותר מסתם נערה מסכנה שמחפשת מחסה מהגשם"
"חשבת שהיא נסיכה?" התפרץ המלך.
"בדיוק. לכן עשיתי לה מבחן קטן. שמתי עדש יחיד מתחת לכל המזרנים שלה."
"ו..." ,דרש המלך, "מה זה עוזר?"
"בגלל זה לא ישנתי" נכנסה הנערה לסלון. "בגלל שיש מתחת למיטתי קטניות! עכשיו אני מבינה..."

בדיוק ברגע זה נכנס הנסיך לסלון גם הוא.
"הנה!" הכריזה המלכה בניצחון "מה אמרתי? רק בת-מלך אמיתית תהיה רגישה כל כך לקטניות בפסח!"
המלך נאנח.
הנסיך נאנח.
והכלב המלכותי המשיך במאמציו לשבור לו עוד חתיכת מצה.
ומדריך עליו.



אגדות ילדים הומור הנסיכה והעדשה

© כל הזכויות ליצירה שמורות לגמד ענק 12
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
י"ג אדר ה´תשע"ז  
זה לגמרי אני, הייתי חושד בעצמי שכתבתי את הדבר הזה לו היה לי הפרעת אישיות דיסוציאטיבית.
(ב"ה אין לי).
י"ד אדר ה´תשע"ז  
כייף של סיפור
תודה
ט"ו אדר ה´תשע"ז  
כ"ג אדר ה´תשע"ז  
ושמח ומבדח - מה הבעייה בהפרעות אישיות דיסאסוציטיבית ?
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד