נחל שוצף מים קרירים,

יפים, טהורים, לחם אבירים.

קוראים הם המים אל כל עובר ושב,

מזמינים הם המים לשבור את השרב.

לצלול אל תוכם, להתבשם מעוצמתם,

לשתות אל קרבך את שִפְעַת גדולתם.

ורק אני עומד בפתח, משתוקק לכסוף,

יודע שאלו מים שאין להם סוף.

מפחד אני לטבוע או לאבד את הזהות,

לשקוע בתוך המים אך להרגיש זרות.

רוצה להתחבר אל המקור – אל הנביעה,

להיות כזה שחיין אולימפי, נזר הבריאה.

בוכה מתוך ליבי, א-ל גדול גיבור נורא,

כוונני בתוך המים שאינם אלא תורה.