המלצת העורכים
בנושא
בכרם
חדשות
 
המנופאי / מומינאבא
בביכורים מאז כ"ד טבת ה´תשע"ז

כמדומה, מאז ומקדם היה ניצב בקן- נשרים שלו, צופה ומשקיף, מאז ומקדם.

כאשר קרני שמש ראשונות היו מפזזות ומפזרות את מסך הערפילים מעל מסבכי הפלדה הלחים, היה עומד שם, שקט ומתוח, ממתין.

עד שהעולם הפרוש מתחתיו יחוג על צירו עוד יום, עוד יום.

 

כבר היה עומד שם, עוד בטרם הגיע ראשון הדחפורים, מגשש ותוהה על טיבם של הסלעים המבצבצים מנומנמים מתוך האדמה היבשה, היכן שעתיד יהיה לעמוד ראשון הבניינים, ראשון מני רבים.

בלב שדה הטרשים האפור והריק- מגדל פלדות וברגים, מתנשא ומתאמץ ומתמתח מעלה-מעלה,

והנה בראשו-

מצמיחה עצמה זרוע אדירים אימתנית ארוכה וסובבת על צירה, מעיזה פניה לנוכח מאמצי הפלדה המתנודדת כנגד כבידה ורוחות–

 

והריהו ניצב לפניכם- העגורן. 

ובליבו, בין כתפיו של העגורן, בסתר תא זכוכית רוחף-

המנופאי.

עומד חרישי וסבלני, ממתין לכל השאר, שיגיעו, לכשיגיעו.

 

בחלוף עידן ועידנים, מקצה צריח הפלדה שלו היה משקיף ומתבונן בענני האבק וקמח-הסלעים, אשר בתוכם מזדחלים דחפורי הענק, כצללי מפלצות פלדה קמאיות, גורסים-גולפים-קולפים את האדמה היבשה בזרועותיהם וכפותיהם, מעירים מרבצם סלעי קדומים, המתנערים מתרדמת בראשית בכדי לפנות את מקומם לכלונסאות בטון הנקדחים בזה אחר זה-

וכבר דואה מעליהם המנופאי, סובב על צירו, עורם פלדה ועץ, קורות בטון ומוטות פיגומים- ובעיני רוחו רואה כבר והנה-הנה עולים לקראתו קירות וחלונות וגגות וילדים.

 

 

לאחר שנפתחים שערי הפח הגדולים, היינו אנו הבנאים, כל אחד מונח במקומו ועל כליו, עמלים וטורחים, מתייגעים במלאכתנו- זה קודח, זה קושר וזה יוצק, זיעת אפיים מתערבת במיץ הבטון האפור, הנוזל מחווקי העץ והפלדה האומרים לנחשולי הבטון- עד פה תבוא.

שאון נהמת המשאיות היה אז הולך ומתגבר, מסתחרר מעל נחשי הגומי השחורים של משאבות היציקה, הלוחשים רחש אבני חצץ נגרסות ומתגלגלות וצונחות מגובה זרועה  המקושתת של המשאבה הנוהמת במאמץ. ביניהם ומתחתם ובתוכם היינו מתרוצצים וצועקים, דוחפים ומושכים את הצינורות הסרבניים, שלעולם, כמדומה, לא יחדלו מלהריק את זרם הבטון הפראי את התבניות, בהן ממתינים עשרות ומאות מוטות הפלדה, מרושתים וקשובים.

אנו, בקוטננו, היינו המשדכים, המפגישים בין הבטון הנוזל והרועש, משולח הרסן, על גחמותיו ומשוגותיו, ובין מסדר מוטות הפלדה הקשוח, המתוח, הקר והשקט, סדור ומוכן בתבניות העץ המלבניות.

לאחר שהמשאיות והמשאבות הוריקו את כל מטענן והלכו להן, ושקט שוב השתרר סביב, היה המנופאי עומד ומתבונן ממעל, מקשיב כיצד תבניות העץ, מטילי הפלדה ואגני הבטון היו נשארים לבדם. בתחילה כנאנסים ולבסוף כמתפייסים, היו מגששים וממששים זה את זה, לומדים להכיר ולהכיל – ולאחר שבועות של המתנה והבשלה איטית, היו מוּסרים לוחות העץ וחושפים יציר פלא, איבר משלד הבטון של הבניין ההולך וקם, הולך וצומח תחת ידו של המנופאי.

 

כאשר עצמותיו האפורות של שלד הבניין עמדו זקופות וזוויתיות, נוקשות וקרות, מנסות את כוח עמידתן ללא קבי- הפיגומים שזה עתה פורקו, היינו חוזרים ומעלים על העצמות היבשות גידים של צינורות מים וכבלי חשמל, עוטפים את בשרם בלבוש גבס וטיח וצבע, מקרבים עצם-אל עצמו, מותחים ורוקמים את לבושו של המבנה בתזמורת משולבת של חשמלאים, אנשי צנרת, מתקיני מיזוג, טייחים ורצפים עוד ועוד. וכולם, כל אחד בתורו, מפנה מבט מסונוור אל תא המנופאי הנבלע בבוהק שמיים ושמש, ומבקשים משטח, צינור, ארגז וגלגלת, וכולם- כולם יקבלו בזמן, במקום.

ברוך ידו של המנופאי, הסדוקה והמיובשת מאחיזת ההגאים הישנים, וברחש אופנִים וכבלים מגורזים ונאמנים, מתוך השמיים הכחולים תלוי על קורי פלדה שחורים- ירחף לרגע ממעל, וכבר מונח הוא המטען לרגלינו. ובטרם נישא שוב את עינינו, או נפטיר מילת תודה, וכבר איננו עמנו, עובר המנופאי הלאה, הלאה, אל הקומה הבאה, אל קבוצת הבנאים הבאה, אל הבניין השכן- הלאה, הלאה.

 

 

בשעת בין הערביים היינו נאספים אל שערי הפח הגדולים, כלי מלאכתנו בידינו, נפרדים מפיגומי העץ והברזל למנוחת לילה.

בשקט שמשתרר באתר הבניה, ניתן לשמוע את אוושת הגלגלות והכבלים של המנוף הגדול, צלליתו הארוכה מתמתחת הרחק בשמש השוקעת, והוא עדיין, עודנו מוליך ומביא, מעלה ומוריד, מכין את הקרקע והגגות ליום שאחרי, ליום שאחרי.

 

 

לאחר שינעלו שערי הפח בפעם האחרונה, ואנשים בני תמותה יבואו בדלתות העץ הגדולות ובמבואות המוארות, וכאשר קול פסיעותיהם יהדהד במסדרונות שיש מבריקים, ובאפם יבוא ריח הצבע הטרי, וכאשר קול שחוקם ומשובתם של ילדים יתרונן ויפעפע מן החלונות הפתוחים,

וכאשר על המדשאות הרחבות יעמוד ילד עם רגליים קצרות ועיניים גדולות, ויישא מבטו אל קצה הגג האחרון, ויתהה כיצד,

או-אז, המנופאי כבר לא יהיה שם,

 המנופאי הולך לנוח.

 





© כל הזכויות ליצירה שמורות למומינאבא
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
י"ג סיון ה´תשע"ז  
עשיר ואיכותי. כל הדימויים והמטאפורות והגינונים, ודיוקי המילים- יוצרים זרימה עוצמתית ונעימה. גם אהבתי את הזווית המקורית והמיקוד המיוחד. והכי כיף שהשארת את זה ככה- בלי שום תגית בסוף או כותרת שתפשיט הכול.
אה, והזכרתי מקורי? מקורי.
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד