בנושא
בכרם
חדשות
 
צמא למגע / אוצר סתום
בביכורים מאז כ"א טבת ה´תשע"ז

אני מתעטף. הכאב נמתח כמו קשת ויורה 'בול פגיעה' ללב... והלב, הלב מגיב במתיחה כקשת וחוזר שוב לייסר עצמו יותר ויותר. אני מתעטף. השמיכה, המגן הכי קדום בהיסטוריית חיי. להצטנף ולהצטנף להיסמך לשמיכה לכסות ולכסות כמבצר בלב ים סוער, כעובר בבטן אימו.

הוא יושב פה לידי. ראשו כתם פז קצוותיו תלתלים שחורות כעורב, ידיו גלילי זהב ממלאים ביופי ובעדינות. הוא יודע כמה משתוקק אני שיהפוך לשמיכה חמה ומחבקת. שיהיה כאמא מלטפת ליטוף עדין, שמגעו מרפה את מרוצת הדם, ומחלחל כנוזל מתקתק שחומו מתפשט לכל האברים.

אני משתוקק אך יודע שלא אזכה. אני למדתי לנצור ליטופים, לנצור אהבות, לסכור סכרים לנהרותיהם, שלא יטביעוני בגליהם בעוזם ובכזבותם. אני נוצר הכל, ונשרף באישיי תחת שמיכות פוך וצמר. אני מחכה עם כל חומי ועם כל חסרונו, לגואלת שתגאל נפשי בשמיכה משותפת, שבתוכה חום רוך אהבה וליטופים.

הוא מסתכל עליי ברחמים ובהבנה. עיניו השחורות נוגעות ושורפות לבבי. הוא אומר: "לילה טוב! מחר אבוא להעיר אותך." הוא מתרחק ומיליו נקשרות בי, מלטפות מרחוק.

מרחוק...



אהבה חום

© כל הזכויות ליצירה שמורות לאוצר סתום
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד