(1)

קטנה הייתי ומפחדת

מהכוס הנשברת

והספה הנופלת עם אחותי.

ונזהרנו מאוד שלא לומר

מילים מיותרות.

וסודות בבטן שמרנו.

ואת היית שם ושמרת.

בכית איתנו

ופחדת והפחדת,

אולי לשווא.

(2)

גדלתי מעט והפסקתי

להיזהר שלא לומר

מילים מיותרות.

ואת היית שם ונבהלת.

בכיתי מתסכול

ואת בכית מפחד.

שלא יקרה כלום,

אולי לשווא.

(3)

בין זה לזה

ועד עכשיו

תמיד אהבת,

פינקת.

אולי לשווא.

רצית להמשיך לשמור

ולעטוף בבטנך.

אך המשכתי לגדול

ובבטנך כבר לא מצאתי מחסה.

(4)

עוד גדלתי

ונזהרתי שלא לומר

לך ולא לו

מילים מיותרות

להסיר ממך פחד וכאב.

חלשה היית

וניסיתי לשמור עלייך

ולתת מחסה.

(5)

כוס נשברת ללא פחד.

גדלתי ונישאתי

ועיניים נוספות וחכמות

הצטרפו למסע

משא ומתן חוזרים ונשנים

מי הקורבן ומי העבריין

וחיים שלמים נצבעו לפתע באפור

מסירים את הפחד

מערבבים שחור ולבן.

(6)

לשווא המשכת

להיזהר שלא לומר

מילים מיותרות

לשמור סודות בבטן

לבכות, לפחד ולהפחיד.

ואני המשכתי

לחפש מחסה

ממך

והתרחקתי.