זֹאת מִלְחָמָה בֵּין רֹאשׁ לְלֵב. אֲנִי מְדַּפְדֶּפֶת, חַשְׁמַל בָּאֶצְבָּעוֹת

מְפַלֶּסֶת דֶּרֶךְ בֵּין עַמּוּדִים שֶׁל קֶרַח.

אֵין לִי מָקוֹם יוֹתֵר, אֲנִי עֲשׂוּיָה מִלִּים וְרַעֲיוֹנוֹת

תְּשׁוּקָה כִּמְעַט אַכְזָרִית לְהָבִין.

לִפְעָמִים צָפִים גִּצִּים קְטַנִּים, הִרְהוּרֵי תְּשׁוּבָה

אֲנִי נֶאֱחֶזֶת בָּהֶם.

הָעוֹלָם שֶׁלִּי נִצְבָּע בְּשָׁחֹר וְלָבָן, הַכֹּל חַד. הַכֹּל נִדְרָשׁ בֵּרוּר

אֲנִי אוֹמֶרֶת לְעַצְמִי שֶׁהַכֹּל עִנְיָן שֶׁל אֱמֶת

כִּי אִם לֹא הִיא, אָז מָה שָׁוֶה לִי כָּל הַקֹּר הַזֶּה בַּגּוּף.

אֲנִי עֲיֵפָה. זֹאת מִלְחָמָה שֶׁנּוֹעָדָה לַכִּשָּׁלוֹן.

הַלֵּב שֶׁלִּי אָדֹם וְחַם וּמַמְשִׁיךְ לִפְעֹום.

חָשַׁבְתִּי שֶׁזֹּאת תִּהְיֶה צְלִילָה לְמַיִם נְעִימִים.

וְזֶה כְּמוֹ לִקְפֹּץ רֹאשׁ לָאֲגַם קָפוּא

כּוֹאֵב לִי כָּל כָּךְ. אֲנִי מִתְגַּעְגַּעַת וְכִמְעַט שָׁכַחְתִּי לְמָה.

מָה שָׁוִים לִי הַדַּפִּים הָאֵלֶּה. מָה שָׁוָה לִי הַתּוֹרָה הַזֹּאת

אִם הַכֹּל רָחוֹק כָּל כָּךְ.

כָּל הַמִּלִּים בַּתְּפִלָּה

מִתְגַּמְגְּמוֹת, נֶעֱלָמוֹת לִי

אֲנִי עוֹצֶמֶת עֵינַיִם וּמְמַלְמֶלֶת

סְלִיחָהסְלִיחָהסְלִיחָהסְלִיחָה.

-