בנושא
בכרם
חדשות
 
דור ישרים מבורך / נרו יאיר.
בביכורים מאז י"ב חשון ה´תשע"ז

יאיר הסתובב בבית כארי בסוגרו. תוך שהוא ממלמל לעצמו "אני לא מאמין, אני לא מאמין.." רק לפני שבועיים היה ראש השנה הכול היה כל כך טהור- שלם מזוכך, ועכשיו, ההודעה הזאת הרסה את הכול. הכול.
**********
נורית ישבה בחדר המומה, הפלאפון עודנו בידה, והיא אפילו עדיין לא ניתקה את השיחה.
פשוט הסתכלה ובהתה באוויר. על השולחן שלידה ערימת הטישו הלכה והתדלדלה.
טוב, אז מה עושים עכשיו?
אני חייבת להתקשר למיכל. "מיכל תעני" היא לוחשת לעצמה תוך שהיא לוחצת על המספר.
טוו  טוו  טוו כל אחד נראה לה כמו נצח.
מה תעשו אם כל מה שחשבתם, כל מה שרציתם ותכננתם- הכול הולך ומתנפץ לכם בפנים.
"כן, מיכל, את שומעת, את לא תאמיני אבל אני מבקשת שלא תספרי לאף אחד"
דמעות נקוו בעיניה של נורית.
"אני ויאיר קיבלנו תשובה, חיובית" קולה התנגן בבכי.
מיכל תעני, תגידי משהו". שקט נשמע בצד השני.
שיחה נכנסת נראתה על הצג.
"זה יאיר, אני חייבת לענות לו"
**********
"נורית", הקול היה מהוסס, מפויס. "הרבה זמן שלא דיברנו". למי יש כוח להומור עכשיו, חשבה נורית. "עוד חמש דקות מתחת לבית שלך, ותרדי אני מבקש"
נורית לא ענתה. "נורית את בסדר?" "כן, טוב, אני ארד".
ביי. איך במילה אחת אפשר לקטוע שיחה, קשר שלם.
**********
הוא עמד למטה. היא כמהה אליו. זה פשוט היה כל כך נכון, אמתי, ומה שנבנה כאן לא יכול להימחות על המים ברגע אחד.
"את בסדר" הוא לחש. "תקשיבי", לא , אל תאמרי דבר הוא היסה אותה בעדינות.
"אנחנו נתחתן". בום. נורית הרגישה שהיא מעולם לא הייתה מרוסקת יותר.
לפתע, התמונה היטשטשה, מה זה מה הוא עושה?
יאיר כרע ברך, הוציא משהו מהכיס והגיש אותו לעברה.
"נורית, התנשאי לי"
נורית הביטה לשמיים, לא מעזה אפילו להביט.



דור ישרים זוגיות חתונה.

© כל הזכויות ליצירה שמורות לנרו יאיר.
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
י"ב חשון ה´תשע"ז  
פשוט לא רציתי שיגמר.. פשוט כי לא הבנתי.
אבל גם בגלל זה לא רציתי שיגמר...
י"ג חשון ה´תשע"ז  
תיארת פה סיטואציה כאובה.
הייתי רוצה לראות התפתחות של זה. ההצעה להתחתן בכל זאת היא הרי לא סגירה, היא פתיחה. מה הם יחליטו? אך הם יתמודדו עם ההחלטה שלהם?
י"ג חשון ה´תשע"ז  
אהבתי.
השארת לי פחד, ציפייה דרוכה שמכווצת את הבפנים. כמו בסרט דרמה, בנקודה הכי מלחיצה וקובעת.

מחכה להמשך. (גם כבקשה, תמשיך. וגם, זו ההרגשה שלי עכשיו.ששניה, מסיימת להגיב וחוזרת לקרוא. מעניין נורא ההמשך)

תודה. כ"כ יפה
י"ד חשון ה´תשע"ז  
זה נכון שאין פה סגירה של הסיפור אבל האמת שאני מרגיש שזה לא בידי להמשיך אותו, במידה מסוימת הקטע הוא אפילוג לספר ארוך, של מה שיקרה אם החליטו ש...
אבל אני לא יודע אם אפשרי להשאיר אותו כסיפור קצר.
בנוסף, כאן תיארתי סיטואציה קצרה וספציפית להמשיך ידרוש הרבה יותר מעוף והרחבה שאני מתלבט אם יש לי אותה.
הצעות?
ט"ו חשון ה´תשע"ז  
עצרת בדיוק במקום המתאים. סוף סגור היה הופך את הסיפור למעניין הרבה פחות. לדעתי כמובן.
יש פה הרבה נורית ומעט יאיר. אני חושב שכדי לא לנקוט צד שווה להציג בצורה שווה יחסית את מחשבות שניהם, או לחילופין לשקף את המחשבות רק של צד אחד.
קצת על הטכניקה, הסיפור עף לי מהר מידי, יש פה כמעט רק שיחות ומחשבות. ספר לנו קצת על הבניין, איך נראית הטבעת, על הפלאפון. תן לנו תמונה שנוכל לדמיין את עצמנו בתוכה.
יש טיפה סרבול במעבר בין הדיבור של יאיר לנורית וכמה כפילויות של מילים שהייתי מוותר עליהן.
אבל סה״כ הסיפור טוב, המתח נבנה הצורה מעולה והסיפור מדבר אל הקורא, רגשות התסכול מועברים היטב.

סחטיין
ט"ו חשון ה´תשע"ז  
אולי יותר טוב להשאיר ככה. שהטעם לא יעלם.
י"ז חשון ה´תשע"ז  
גם אני חושב שיותר נכון להשאיר אותו ככה.פתוח.
איתי, מה שניסיתי ליצור זה לתאר סיטואציה כמה שיותר קצרה בצורה הכי מפורטת שלה מצד הדמויות ופחות להתמקד ברקע,ובכוונה לא גלשתי לתיאור דברים נוספים.
אם כי ייתכן שאתה צודק וזה ישווה יותר עומק לסיפור.
תודה
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד