בַּבּוֹקֵר, לוּ הָיִיתִי מְיַחֵל,
עֲרְבוֹתַי הָיוּ שְׁקוּעוֹת הָיוּ שְׁקוּעוֹת בְּתוֹכָם שֶׁל הַמַּיִם -
כָּךְ חֲלוֹמוֹת הַנַּחַל שֶׁלִּי הִכּוּ בַּתּוֹדָעָה,
בְּמִקְצָבַם הַאִטִּי וְהַכְּבֵּד
בִּשִׂפְתֵיהֶם הַיְרֻקּוֹת, הַרְטֻבּוֹת.

הַאָבָק נִמְחָה.
סוֹף-סוֹף, הַאָבָק נִמְחָה.
וּצְפִירָתוֹ שֶׁל הַגֶּשֶׁם הֶחֶלָה לְהִשָּׁמַע
מַטִּילָה אֶת צִלָּהּ עַל הַחֲצֵרוֹת,
גּוֹלֶשֶׁת לַנָמֵל.

יָדַעְנוּ מִשּׁוּם-מַה,
שֶׁזֶּהוּ סוֹפוֹ שֶׁל הַקַּיץ
וְכָּךְ, תָּמִיד, הַדְּבָרִים מִסְתַּיְּמִים.

(סוכות, תשע"ז)