בהשראת שחר מריו מרדכי

שָׁנִים אֲנִי עוֹקֵב אַחַר
שְׁתִיקָתִי. עַכְשָׁו אֲנִי מוּכָן לְדַבֵּר.

וְזֶה לֹא שֶׁחָסְרוּ לִי מִלִּים
אוֹ שֶׁלֹּא הָיָה לִי מָה, וּבֶאֱמֶת
פִּי נָע וָנָד בְּכָל פִּנּוֹת הָעִיר
וּמֵעַל כָּל בָּמָה. לֹא אָמַרְתִּי יֵשׁ אוֹר
בְּחָזִי וְהוּא רוֹצֶה לָצֵאת,
וְלֹא אָמַרְתִּי כַּמָּה זֶה כּוֹאֵב,
אֲבָל אָמַרְתִּי דְּבָרִים אֲחֵרִים
וְעָקַבְתִּי אַחַר שְׁתִיקָתִי כְּמַסּוֹק מְטַרְטֵר

אֲבָל עַכְשָׁו אֲנִי רוֹצֶה לְדַבֵּר.

הִנֵּה אַנִּיחַ בִּקְצֵה הַבָּמָה
אֶת זוּג מִשְׁקוֹלוֹת הַשְּׂפָתַיִם,
הִנֵּה אַתְקִין בִּקְפִידָה בְּתוֹשְבוֹת שִׁכְמוֹתַי
זוּג כְּנָפַיִם. אִם יֵשׁ כָּאן אָדָם
שֶׁמּוּכָן לְהֵישִׁיר לִי עֵינַיִם,

יֵשׁ בִּי כָּעַס עֲלֵיכֶם, עַל כֻּלְּכֶם.
כְּשֶׁהָיִיתִי קָטָן, מִי הֵזִיז אֶת יָדִי
מִזָּהָב לְגַחֶלֶת? מִי הֵעֵז
לְהַנִּיחַ שִׁרְיוֹן שֶׁל שַׁבְּלוּל עַל הַגַּב הַקָּצָר?
וְלָמָּה אַף אַחַת לֹא רוֹצָה אוֹתִי?
לֹא חָשׁוּב. אֲנִי בֶּטַח מַרְשִׁים וְרָהוּט עַכְשָׁו,
וְיֵשׁ לִי חֻלְצַת כַּפְתּוֹרִים. אוּלַי אֲפִלּוּ
אַחֲרֵי שֶׁאֵרֵד מִכָּאן מִישֶׁהִי תִּגַּשׁ.
אֲבָל עֲדַיִן אֵינִי מְדַבֵּר.

עַכְשָׁו לְהָרִים רַגְלַיִם,
שְׁלוֹשָׁה צְעַדִים אָחוֹרָה