בנושא
בכרם
חדשות
 
צעדים / נדודים בחול
בביכורים מאז כ"ח אב ה´תשע"ו

לאהובי, שאמר שלולא באתי כך הוא היה חי


הראשונה היתה אדמונית. חסרת שם, שעקבי נעליה נקשו במקצב עליז על המדרכה האפורה.
כשהוא צץ לפניה משום מקום ובידו זר של וורדים לבנים, מבטה היה מופתע מאד, כמעט כאילו שפך עליה חלב חמוץ. זה בשבילך, אמר בחיוך קל. אבל אתה לא מכיר אותי, היא אמרה, וגבותיה חצאי סהרונים תמהים. אולי דווקא בגלל זה, ענה, וגם, אני לא מכיר אף אחת. הוא תחב את הזר לידיה שלא הושטו, והמשיך הלאה.

אחר כך לא זכרה ממנו דבר. רק את גבו הרחב מתרחק, ואת הפסים על חולצתו כשהביטה בהם. אבל לוורדים היה ריח נעים, וזה היה סיפור משעשע לספר לחבר´ה בליל שבת.
השניה גרה בקומת קרקע. היא ישבה על ערסל ודיפדפה בעיתון נשים כלשהו, מין שעמום עצל מרוח על קודקודה, חציו נמנום מעורפל. כשנכנס השער חרק. על המגש היו כוס מיץ תפוזים סחוט ועוגיות מאפה בית. היא חנקה את הצרחה וחיפשה על המגש את הסכין או את הרעל. ליד מיטתה היה מונח הספר של אגאתה כריסטי שסיימה אתמול, וכוסות ממישהו זר הפחידו אותה היום.
החיוך שלו היה עצוב. בבקשה, הוא אמר, אין לי למי לדאוג. אני חייב, את מבינה.
היא לא הבינה, אבל זמן מה אחרי שהלך העזה לכרסם את העוגיות, וגם המיץ נלגם אחרי שחתול רחוב היה טועם המלך שלה. היא נשארה בחיים, תודה ששאלתם.

בלילות הוא היה רץ ליד חוף הים. גבוה ורחב. אתה חייב להפסיק, הוא אמר לעצמו. אתה מוכרח. הרי זה לא ייתכן. תמצא משהו נורמלי לעשות עם כל האהבה הזאת. הן לא אשמות, כולן.
אבל הוא לא הצליח להפסיק.
עוד באותו ערב קנה שושנה ממוכר שנכנס לבית הקפה בו שתה, ונתן אותה בידה של בחורה אקראית.

הקבצנית בפינת הרחוב ליד הבר בו נהג לקנות בירה קיבלה ממנו מארז של שוקולד, עם פתק בכתב יד קטן, כמעט בלתי קריא: אני רק רוצה שתחייכי. היא חייכה. בפיה היו שיניים אכולות למדי, אבל אם הוא רוצה, היא מוכנה לעשות דבר פעוט שכזה למענו. עובר אורח הפיל לצלחת הפלסטיק הכתומה שלה כמה מטבעות שצנחו בקול קרקוש, אבל בשבילו היא היתה אישה מחייכת, ותו לא.
מול כוס הבירה הענברית הוא ידע שהוא מגזים, שהוא נסחף, שיש כאלה שעלולות לכעוס, להבין אותו לא נכון, או לפחד. אבל הוא אהב אף אחת כל כך חזק.

שנים הוא חשש שישתגע בסוף אם לא תבוא מישהי בידיים פרושות ותיקח ממנו את כל האהבה הזאת. אבל היא לא באה, והוא השתופף תחת המשא הכבד, עד שנשבר והחל לפרוט ממנו לעוברות אורח. למוכרת הנעליים, למלצרית, לקבצנית, לגננת בגן הילדים שבקצה השכונה.
הוא לא הצליח להפסיק, גם כשפחד שיאשימו אותו באהבת שווא, שישב בכלא. זה היה חזק ממנו.
בסוף הוא הלך לגמילה. שם היו שנים-עשרה צעדים, אבל עקביה של האדמונית ברחוב צעדו באופן משכנע יותר, והוא פרש
הייתי מספרת לכם אם היה לזה סוף,
אבל אין.
הוא עדיין שולח לי מכתבים לפעמים, כשזה יותר מידי בשבילו.

 



אהבה חסר

© כל הזכויות ליצירה שמורות לנדודים בחול
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
י"ג אלול ה´תשע"ו  
י"ג אלול ה´תשע"ו  
ט"ו אלול ה´תשע"ו  
י"ח חשון ה´תשע"ז  
כ''כ בודד.וחזק.
"הוא עדיין שולח לי מכתבים לפעמים, כשזה יותר מידי בשבילו."
תודה.
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד