בנושא
בכרם
חדשות
 
נשמה שלי / מבקשת דרכי
בביכורים מאז י"א אב ה´תשע"ו

פתאום הייתה ביננו שתיקה כזו, מבינה. והיה לי טבעי. והרגשתי אותך בית. ונשמה שלי נוגעת בנשמה שלך. או שלך נוגעת בשלי. היית חשוף. אינטימיות בינינו. אף פעם לא היה ככה. ושיתפת. ואני, שכל כך התרגלתי שלא לצפות הופתעתי. ממש כמו מסיבת ההפתעה שלא ידעת. והלב אצלי, התחיל ריקוד. שקט מהסס, עדין כזה. שלא יראו. והקול שלך, מיוחד כל כך, מוכר לגמרי, נכנס ועבר את כל החדרים. מצא לו כסא והתיישב לי שם בלב. ונהיה לי סוער והקצב גבר, צעדים הואצו. רגלים עפות באויר,רוקדות את קצב מילותיך. והלב פעם.

אחר כך ראיתי שאתה מודאג, ורוצה לשאול ושתקת. וניסיתי להרגיע. ולתרץ תירוצים ולהסביר הסברים. ולא יודעת אם נחה דעתך. ושתקנו שוב. בשתיקה מלאה במילים, אנחנו כבר יודעים. לא את כולן צריך לדבר. ועברנו לדבר על משהו אחר. אז אמרתי שיש לי קטע כזה, של להיות על הקצה. וחיוך קטן, ממש קטנטן, הצליח לברוח לך מבין השפתיים. והיה לך נצנוץ בעיניים. וידעתי שאת זה אתה אוהב. והלב שלי המשיך לרקוד, הסתחרר. שוב, ושוב. ונהיה לי חם. רק קצת. בלי שתבחין. והנשמה שלי? התרחבה עוד קצת, כבר הייתה חצי משוגעת, חצי בשמיים. 

אתה יודע, מוזרה נשמה. חיים שלי. גמישה כזו, מתכווצת מתרחבת, אין לה שום בעיה, כשצריך מתכופפת או עומדת על קצות האצבעות אל עבר נשמה אחרת. נושמת. חיים. איך היא יודעת? לפעמים מתעקשת, נכנסת דרך סדקים צרים חשוכים. חודרת פנימה, מוצאת לה פינה, מתיישבת ובסבלנות מחכה. לפעמים מנדנדת רגליה, מגניבה איזה שיר קטן, ממתינה ואומרת, אני כאן... איתך... לפעמים סתם. מחכה בשקט בצניעות כזו, על המפתן. יודעת שעכשיו עדיף שלא. נותנת מרחב. נותנת עוד זמן. יש בה וודאות כזו, ידיעה ברורה, בסוף, תיפתח הדלת. השכבות יתקלפו.

ואתה - מוזר לי גם. לפעמים. מוכר לא מוכר. לבי סער. יודעת אותך. צופה. וגם אז, פניך אמתיות, נטול מסכות. חשוף כולך. היית עייף, החנקת פיהוק ועוד אחד. ורכות בפניך. של שמיכה וכרית. של ילד. והיה  לך טוב עם זה. כאילו רצית שאכיר בך. שאכיר אותך. נקי, כמו שאתה, כמו שהיית. עייפת ממסכות. והלב שלי נכמר, ורציתי לאמר, אתה עייף. תנוח, נמשיך מחר. אבל פחדתי. לאבד אותך. כל כך נדירים הרגעים האלה, שלך. ושלי. ושתקתי. ושוב שתיקה מבינה כזו, נעימה. וזה היה טוב, זה בסדר. ולא רציתי שזה יעבור. רציתי שתדע, שגם אני. ככה. סתם. לפעמים.

ועוד רפרוף נשמות, כזה עדין, נוגע לא נוגע. כזה שמשאיר מרווח ונותן להתגעגע. והיינו בתוך בועה שלנו. ונשימה נעתקת, וצלילי מנגינות ולבבות רוקדים ונשמות. ושלך נוגעת בשלי ושלי נוגעת בשלך.

מוזר להתגעגע למישהו כשאתה לידו.



אהבה יחסים נשמה שתיקה

© כל הזכויות ליצירה שמורות למבקשת דרכי
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
כ"ו אב ה´תשע"ו  
אתה יודע, מוזרה נשמה. חיים שלי. גמישה כזו, מתכווצת מתרחבת, אין לה שום בעיה, כשצריך מתכופפת או עומדת על קצות האצבעות אל עבר נשמה אחרת.
כ"ו אב ה´תשע"ו  
מקסים ממש, מעורר הזדהות.
תודה
כ"ז אב ה´תשע"ו  
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד