בנושא
בכרם
חדשות
 
מתי ילמדו אותי לשחות / מיתר תלוש
בביכורים מאז ד´ תמוז ה´תשע"ו

זה המקום הזה בדיוק בין החוץ לפנים, רגע המאבק שנמתח ונמשך עד אין קץ. עד שיהיה לו האומץ לשחרר. לא יהיה לו.
השניה שאחרי הנפילה, רגע לפני ההתרסקות. קיפאון באוויר שלא מאפשר להמשיך ולנסוק, אך גם לחזור למעלה כבר מאוחר מידי. והוא תקוע שם בחלל, בתוך קופסא בלתי נראית, נשמעת, או מורגשת, וזה מה שעושה את זה כזה מתסכל. והוא רוקע ברגליו, ובועט, ומרביץ, וצורח על שום דבר. בתוך שום דבר. והוא מושך, ונושך, ובוכה, ונרגע, וצורח על הכל. בתוך הכל.
המקום הזה בין היחלצות לטביעה, כשהאוויר מלוח כמעט כמו המים. חסר לו חמצן אבל לנשום נהיה קשה כל כך. ידיים כבדות, רגליים עייפות, ריאות מותשות, גרון שורף, עיניים צורבות. ויש שם אבן איפה שאמור להיות הלב, שולחת גרגרים, חול ואבק דרך עורקיו וורידיו אל שאר חלקי הגוף.
יש לו כביכול שתי אפשרויות. לשקוע או לקפוץ החוצה. שתיהן דורשות כׂח בלתי יאומן. והאחר כך של אף אחת מהן לא קוסם לו.
הוא היה יכול להפסיק להלחם, לעזוב, להכנע לשקט האין סופי, שייקח אותו לשום מקום.
הוא היה יכול לתת דחיפה אחרונה ולהיות בחוץ, לגמרי, וזהו.
אם רק היה רוצה, הוא היה יכול לעשות כל דבר בגבול ההיגיון). אם היה יודע שזה מה שהוא אמור לעשות. אם מישהו היה לוחש לו באוזן באיזו דרך הוא צריך לבחור הוא היה הולך בה, רץ בה, בכל הכׂח, נותן את כל מה שאין לו לתת.
אבל אף אחד לא לוחש, כולם עסוקים מדי בלשחות. או אולי יותר מדי קולות לוחשים בבת אחת, כך שהוא לא מצליח לשמוע דבר. ובכלל, הוא עדיין חי, אז זה בסדר. גמור.



התבגרות

© כל הזכויות ליצירה שמורות למיתר תלוש
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
י"ט תמוז ה´תשע"ו  
שאהבתי את זה מאוד.
כיוון החשיבה הזה מוצא חן בעיניי, ומתובל בתיאורים טובים בעיניי.
כל הכבוד.
אני בטוחה שעם יכולות כאלה תצליח ללמוד לשחות גם לבד, ואחר כך גם ללמד את כולנו.
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד