המלצת העורכים
בנושא
בכרם
חדשות
 
ליד מפלצת / רילקה
בביכורים מאז כ"ה ניסן ה´תשע"ו

אָדָם מִתְעוֹרֵר לְיַד מִפְלֶצֶת

מִפִּתּוֹ תֹּאכַל וּבְחֵיקָהּ יִשְׁכָּב

חָם וְדָבִיק וְגָשׁוּם וְנוֹזֵל.

 

אָדָם מִתְעוֹרֵר בִּשְׁתַּיִם וָחֵצִי בַּבֹּקֶר

וּמְלַטֵּף מִפְלֶצֶת.

קַשְׂקְשִׂי הַפְּלָדָה מְדַגְדְּגִים

יַד מְגֹרֶזֶת.

הֵם רוֹקְמִים אִינְטִימִיוּת

שֶׁל שְׁנֵי טְרֶמְפִּיסְטִים,

מַזִּילִים רִיר זֶה עַל זֶה

וּמִתְעוֹרְרִים בְּבֶהָלָה -

"אָחִי, הִגַּעְנוּ".

 

פַּרְפַּר מְעוֹפֵף לְיַד מִפְלֶצֶת.

הִיא רוֹמֶסֶת אֶת הַפְּרָגִים,

שֶׁעֲלֵיהֶם רָצָה לָנוּחַ.



טנק מנוחה צבא

© כל הזכויות ליצירה שמורות לרילקה
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
כ"ז ניסן ה´תשע"ו  
אהבתי את הטרמפיסטים

תודה לך
כ"ח ניסן ה´תשע"ו  
לא הבנתי עד שראיתי את התגיות... רעיון יפה.
י"ב אייר ה´תשע"ו  
והכי:
"אדם מתעורר בשתיים וחצי בבוקר
ומלטף מפלצת".

[דווקא, פחות הבנתי את זוג השורות "רוקמים אינטימיות של שני טרמפיסטים", כי עד אז כל הדימויים היו של המתח הזה בין האדם והמפלצת, יד מגורזת, (גברית ומלאה שמן ורכה), וקשקשי פלדה, (נחש וסכנה נשק). ופתאום משתי השורות עולה תמונה אחרת, שאני לא מצליחה לחבר.]

והעתיקות שיש פה. כמו מתוך אגדה.

לולא ה"אחי, הגענו" שבסוף, והמפלצת שרומסת פרגים (מה שגורם לחושב על אור יום), הייתי חושבת קצת על ילד עם מפלצת מתחת למיטה. בגלל כל הלילות חסרי המנוחה שבשיר שלך.

זה יפה, ממש.
ומעורר מחשבה.
י"ד אייר ה´תשע"ו  
כתם ומרים - תודה! מאוד.

ליבי - מאוד התלבטתי לגבי הבית האחרון, כי מצד אחד הוא ממש תחושה שלי אחרי המילואים, ומצד שני, הוא באמת פחות קשור. אחרי הרבה התלבטויות השארתי אותו (אפילו בלי "א." ו"ב.").
אני ממש רציתי את הילד הקטן עם המפלצת, מאוד מאוד. את לא חושבת שהאינטימיות של הטרמפיסטים מחזקת את הכיוון הזה?
ה"אחי הגענו" הוא ציטוט, כי הוא בדיוק מה שמציק בכל החוויה הזו. כואב לי שזה נמצא בשיר, וגם כל הרעש וההסתערות שאחריו.
י"ד אייר ה´תשע"ו  
השיר נהדר אבל אני
גוזר את השורות האלו:

הֵם רוֹקְמִים אִינְטִימִיוּת

שֶׁל שְׁנֵי טְרֶמְפִּיסְטִים,

מַזִּילִים רִיר זֶה עַל זֶה

וּמִתְעוֹרְרִים בְּבֶהָלָה לְקוֹל

"אָחִי, הִגַּעְנוּ".
י"ד אייר ה´תשע"ו  
תודה על ההסברים :)
אז, אממ.
לגבי ה"אחי, הגענו" - הוא מאוד מהחיים, ולכן חזק, ("אחי אחי", התכלס) אולי עד כדי כך שה"לקול" קצת מיותר. פשוט שהרגיש לי שכל תמונה פואטית ועדינה שמתגבשת לפניו תתנפץ כשמגיעים למשפט הזה. לכן לי היה קשה לשמור על הדמות הזו של הילד הקטן, אולי.

לגבי הבית האחרון - נראה לי שמבינה יותר עכשיו. ושמחה שהיתה לי הזדמנות לחשוב עוד על השיר, כי עכשיו, בינתיים, זה נשמע כמו שיר (שהוא גם) על מוות. בגלל הפרגים, שמסמלים קורבן,ובגלל המנוחה. ובגלל ההגעה הזו. (יכול להיות שפספסתי לגמרי כאן. לפעמים זה קורה כשחושבים יותר מדי על משהו.)

אולי גם: שלפעמים מגיעים למקום כלשהו מבלי שבאים אליו. כמו יונה הנביא, בבטן של יצור פלא. (אגב, קראת את הסיפור כילד? אם לא, ובמיוחד אם כן, והכי אם עבר המון זמן מאז, ממליצה לקרוא. )

לא יודעת. שוב, מעורר מחשבה.

לעניין "רוקמים אינטימיות של שני טרמפיסטים", בשבילי זה הרחיק את הילד הקטן. מצטייר לי בראש משהו כזה: טרמפ (כביש ארוך, אבק, תיק גדול), ושניים יושבים מאחור, ומנסים להפוך את המיוזע לחמים. את הצפוף לנעים. הוא מושך קצת, והיא אליה, מעבר לבד שקוף כמעט. עוד תנועה, ועוד מילה ועוד מבט. מחוררים את הקרום. רוקמים אינטימיות. סביבם הרכב מגרגר בשביעות רצון.

אולי, כי ילדים לא רוקמים, ובדרך כלל פחות תופסים טרמפים, ואינטימיות זו לא מילה מ'המילון הראשון שלי'.

מילים ילדותיות יותר, מהסיפור של הילד הקטן עם המפלצת -סתם זורקת - אוהל, שמיכה, כרית, פנס, רעש בחלון, קולות, לילה, צל, מחבואים.

בעצם, אולי יותר משחשובות מילים, יכול להיות שהעיקר הוא נקודת המבט,
ט"ז אייר ה´תשע"ו  
אבל עדיין. המוקד הוא לא הילד הקטן, גם אם למפרע אני שמח שיש הרבה הדהודים לילד הקטן עם המפלצת במיטה. כי חשתי יותר את המציאות שבבית האחרון - המגע הישיר עם המוות, הרמיסה של הפרגים תחת השלשלאות הנמרצות.
פנס יכול להיות מעניין כאן. אולי ראוי לשפץ לכבודו.

מה שכן - ממש צודקת לגבי "לקול". אתקן בע"ה בקרוב. תודה.
ט"ז אייר ה´תשע"ו  
עד הטרמפיסטים הילד ממש מורגש (הנוזל החם הרגיש לי שוקו), אבל הם לא מחזקים את הכיוון הזה (מהסיבות שליבי מנתה) אלא הם כבר לוקחים את השיר למקום אחר עד שבבית האחרון (עם הפרגים שהזכירו לי את הפרחים שעד אינסוף ובני חלוף) הילד איננו והתחושה היא מבוגרת יותר, לענ"ד זה טוב, אלא אם היית רוצה שהיליד יישאר איתנו לאורך כל השיר. (אגב- מקסים איך בנית תחושה של ילד בלי לומר שום דבר מפורש, רק בכפל משמעויות) בעייני השבירה של הילד עושה לשיר טוב.

תודה לך שוב

ט"ז אייר ה´תשע"ו  
רילקה,
מתחשק לי קצת להבהיר:
לא רציתי לרמוז שהבית האחרון הוא לא חשוב, ולא להציע שהמוקד של השיר הוא הילד. התמקדתי בילד בגלל השתלשלות התגובות.
(בכלל, החשיבות שראיתי בנקודת המבט - היא לאו דווקא של הילד, התכוונתי לגוף שלישי יחיד, ותיאורי התחושות. הרי, נקודת מבט - אדם משתנה ונשבר ונח בתוכה.)

והכי לא התכוונתי לשכנע אותך לקבל רעיון או משהו כזה. רק לדבר על הגבולות של כל אחת מה'תמונות', ומה מאפשר לתמונה לעמוד בפני עצמה. מה מעניק לה את היכולת להתכתב עם אחרת. להישבר.
(השבירה נהדרת.)

תודה (שוב :))
כ"ח אייר ה´תשע"ו  
אחרי השורה שלפני האחרונה, נכון?
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד